מה שנראה כיום כמקומו הטבעי של מנהל משאבי האנוש בהירארכיה הארגונית עבר למעשה מאז פרוץ המהפכה התעשייתית תהליך אבולוציוני מורכב כיוון שהשיטה הקפיטליסטית לא הכירה בתחילת דרכה בצורך של מנהלים להתייחס אל העובדים שלהם מעבר להסדר הכלכלי הפשוט שביניהם. גם אם בסיומה של מלחמת האזרחים האמריקאית הלכה העבדות ונכחדה בהדרגה מהעולם הקדמה הטכנולוגית שהולידה המהפכה התעשייתית יצרה גישות נצלניות לא פחות כמו למשל אותו ניסיון מגוחך בסוף המאה ה-19 לנהל את כוח האדם על ידי מדע טהור ואובייקטיבי. השיטה התיימרה להביא לתפוקה מקסימאלית על ידי ניתור גורמים כגון : טמפרטורה נכונה, תאורה מדויקת ורמות חמצן.
תחום זה, אשר נדמה כלקוח מעולם הבוטניקה, שגשג בזכות חוקרים כגון פרדריק טיילור, אשר סברו שככל הנראה שחוץ מפוטוסינתזה מה שנכון לגבי קולראבי יתקיים גם לגבי בני-אדם. למעשה רק עם פרוץ המאה ה-20 פותחה גישת “יחסי האנוש” על-פיה על מנת למקסם את יעילות העובדים, יש להתייחס גם לתכונותיהם הנפשיות.
שכלולה של גישה זו, בידי מספר כלכלנים אמריקאים כגון גארי בקר וגיי’ שולץ, הולידה את המונח השגור כיום בפי כל: הון אנושי, בעזרתו ניתן לבטא כביכול באופן פונקציונאלי את התכונות הכלליות של האדם, ולהופכו על ידי כך לחלק בלתי נפרד וניתן לכימות מסך המשאבים העומדים לרשות הארגון.
מזנבות לשועלים לראשים לאריות
מחקירה חשאית שבוצעה באחרונה בידי ארגון זכויות האדם Sacom עולה כי במפעל בעיר שנזן שבסין, בהם מיוצרים הצעצועים הפופולאריים של חברת דיסני, לא רק מעסיקים נערים בני 14, אלה גם דורשים מהם 120 שעות נוספות בחודש. בנוסף הועלו חשדות חמורים בדבר שימוש בכימיקלים רעילים אשר בשילוב אוורור לקוי הובילו לתחלואיהם של מספר לא מבוטל של עובדים.
על אף דיווחים כגון אלה והתווית אותה מנסות כלכלות מתחרות, בהובלתה של ארה”ב, להדביק לסין ולהודו כמעסיקות המתעמרות בעובדיהן חשיבותו של המשאב האנושי למארג הכלכלי שם דווקא עולה בהתמדה.
תוצאותיו של מחקר חדש שבוצע בידי חברת ORC INTERNATIONAL הבריטית, המתפרסם בעקביות מדי שנתיים, מגלה כי במדד הקשר החיובי בין ההנהלה לעובדיה זוכות שתי מדינות אלה לעדנה חסרת תקדים – בדלגן השנה שמונה מקומות למעלה ואת כל הדרך עד לבכורה הנחשקת. (לסקר המלא).
הסקר אשר כלל כ- 10,000 עובדים מענפים שונים בדק את עמדתם לגבי הארגון בו הם מועסקים על בסיס פרמטרים כגון: לויאליות ונכונות להתעלות מעל לנדרש פורמאלית על מנת שהארגון שלהם יצליח.
את הפרשנות לתוצאות המפתיעות ניתן להסביר בעיניים מזרחיות כהצלחה חסרת תקדים של מדיניותם המתמשכת ובעיניים מערביות כחוסר מודעות טוטאלית של העובדים לזכויותיהם הבסיסיות כבני אדם.
קפיצת ראש טכנולוגית
עליית חשיבותו של המשאב האנושי לא רק מעלה חיוך על פניו של העובד אלה גם מעלה את יכולתן של החברות ההודיות להתחרות עם מקבילותיהם במערב.
“השנה, בעקבות פוקוס בהשקעה בהון אנושי ובמחקר ופיתוח הצליחה הודו לטפס עשרה מקומות שלמים בהובילה את שאר מדינות הBRIC כגון סין” ציין צ’איר קאשב דאקאד– ראש ארגון חברות ההיי-טק ההודי, בסיפוק רב.
דאקאד מתייחס לאינדקס המדיני, אותו מפרסם מידי שנה ארגון הסחר העולמי שם מטפסת תעשיית ההיי-טק של הודו עד למקום ה34 והמכובד. בתוך שנתיים בלבד שיפרה הודו את מקומה בעשרה מקומות מהמקום ה-44 בו החזיקה ב-2009.
עורכי האינדקס מציינים אגב כי קפיצה כמו זאת שעשתה הודו בשנתיים האחרונות הנה הקפיצה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם בידי מדינה מאז נערך לראשונה האינדקס.
את המדד מרכיבים רכיבים כגון: סביבה עסקית, תשתיות טכנולוגיות, הון אנושי, סביבת מחקר ופיתוח, סביבה חוקתית ותמיכה בפיתוח תעשייתי. כאשר אין אגב משקל הרכיבים השונים זהה. איכות ההון האנושי למשל מהווה 20% מהמדד בעוד סביבה חוקתית מהווה 10% בלבד.
באינדקס הקודם אשר פורסם אגב בשנת 2009 הובילה סין על הודו בחמישה מקומות בדורגה במקום ה-39. אך בעוד הודו מטפסת עשרה שלבים טיפסה סין שלב אחד בלבד. עובדה הממקמת אותה כיום עם נוף מקומם לאחוריה של יריבתה המושבעת מדלהי במרחק ארבע שלבים שלמים מאחור.
עזר כנגדו
בעוד ההשקעות בהון האנושי ממזרח נושאות פרי מתקשה וושינגטון יותר ויותר להסתיר את חמיצות פניה לנוכח ההישגים ותעשיות מיקור החוץ התופחות במזרח.
“אנחנו רוצים להיות שם כדי לעזור לפתוח דלתות ולהסיר מחסומים…אך במקביל אנחנו מצפים לטיפול הוגן כלפי המשקיעים שלנו מעבר לים. על מנת להפיק את המרב משווקים פתוחים על מדינות להבטיח שהחברות המשחקות בהם ישחקו על פי אותם חוקים” אמרה מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, בעומדה בשבוע שעבר בפני המועדון הכלכלי של העיר ניו-יורק. “הנחת היסוד שלנו פשוטה:” הוסיפה, “על החוקים לחול באופן שווה על כל החברות. אנו קוראים לזה עיקרון ההיגיון הבריא או “תחרותיות טבעית” והמטרה שלנו לקדם עיקרון זה בכול העולם”
“תחתמו רק כאן…וכאן…וכאן בבקשה….”
דברים מרומזים אלה בדבר הגינות נאמרים כשברקע, בצד הרפובליקני של המפה, גוברים הקולות לנקיטת צעדים בוטים בהרבה מדיבורים במטרה להשיב לסינים כגמולם על התנהלותם המוניטארית בנושא ערך המטבע המקומי והסובסידיות הממשלתיות אשר לטענת קומצי האגרופים ממשיכה לנגוס בתחרותיות ההוגנת ובמשרות במולדת ההמבורגר.
“אין זה מובן מאליו שחברות אמריקאיות ימשיכו להשקיע בשווקים כגון סין ברזיל והודו בלא שעסקים אלה יציגו רווח חזרה גם אצלנו בבית. אך איכות רווחיות זו, כמות הרווחיות ויציבות רווחיות זו תלויה בראש ובראשונה בהחלטות שאנחנו לוקחים ועמדתנו לגבי רמת התחרותיות המתקיימת בסביבות מאתגרות אלה.”
גם אם שמה של הודו מוזכר כננזפת כביכול לצידן של ברזיל וסין מאחורי הקלעים נמשכת ההתקרבות הההדית בין המדינות המנסה לבודד את הודו ממשוואת האיום. טקטיקה זו אומצה לאחר שבמובנים רבים נואשו האמריקאים מניסיונות לבלום ואחר כך לאלף את הענק הסיני והחליטו לפתחעזר כנגדו.
בימים אלה ממש עמלים למשל פקידים ממשרדי החוץ האמריקאים וההודים על כינוס ועידה דו-צדדית שמטרתה גיבוש מהיר של הסכם השקעות רחב היקף הדדי בין המדינות. הענק ההודי אומנם משרך עד כה רגליים במובנים רבים מאחורי ידידו הסיני אך מבחינות סטטיסטיות רבות הינו בעל פוטנציאל דומה ואף עדיף בפרמטרים מסוימים משכנו.
באקט נוסף אשר מטרתו המופגנת חיזוק ברית אסטרטגית זו הכריזו השתיים לאחרונה גם על הקמתה של פלטפורמת השכלה גבוהה משותפת לקידום מחקר ופיתוח והחלפת סטודנטים ופקולטות דו-כיוונית.
ההכרזה באה עם סיומה של וועידת ההשכלה הראשונה המשותפת שננעלה השבוע בוושינגטון. בהצהרה משותפת אשר שיחררו מזכירת המדינה האמריקאית והשר הממונה על פיתוח ההון האנושי בממשלה ההודית נאמר: כי יש להפוך את הדיאלוג בין המדינות לאירוע רב-שנתי שמטרתו פיתוח אסטרטגיה משותפת לקידום ההשכלה הגבוהה.
על מנת להדגיש כי לשיתוף הפעולה הדו צדדי ישנו גם צד שלישי, בלתי נוכח – סיני, הצהירו המדינות כי על פורום הפיתוח להתעמת גם עם נושאים הנמצאים על סדר היום האזורי כגון : ביטחון המרחב האינטרנטי, אנרגיה ובריאות.
שווה הצצה
בעודו חי בהודו, הגיע צלם בשם אדריאן פיסק למסקנה כי אין לו שמץ של מושג לגבי אנשים צעירים בארץ השכנה סין והחליט להעמיק חפור בנושא הלך הרוח של 1.2 מיליארד האנשים מתחת לגיל 30 החיים בשתי המדינות גם יחד.
בדומה לדמויות בספריו של גבריאל גרסיה מארקס פיסק היה צריך לטייל על פני 2,700 קילומטרים כדי לחזור עם התובנה מרחיקת הלכת שללא קשר למיקומם הגיאוגרפי הדומה רב מהשונה.
“היה חשוב לי להבין על מה אנשים צעירים אלה חושבים” אומר פיסק, השוהה כיום בלונדון לרגל קידום הפרויקט שלו שהפך בינתיים בתמיכתו של האו”ם למיזם בינ”ל ענק “לאור נקודת הזמן בה אנחנו נמצאים כיום אני מניח שאם אמצא קודם כול על מה אנשים אלה חושבים נוכל אנחנו, תושבי שאר העולם, לקבל מושג כלשהו לגבי לאן פנינו הולכות” הוסיף.
את יריית הפתיחה של הפרויקט השיק פיסק בסין תחת הכותרת הסקסית”ISPEAK” שם ביקש מצעירים בגילאי 16-30 להחזיק שלט עליו נדרשו לכתוב את שאיפותיהם לעתיד. שנתיים אחר-כך כהשלמה לאותו פרויקט ערך פיסק ב-2010 מסע דומה ברחבי הודו
(לצפייה בתמונות נבחרות מתוך הפרוייקט המלא הקישו כאן).
בינתיים הפך הפרויקט המדובר לוויראלי ברחבי סין כשבלוגים מובילים רבים תורמים להפצתו ברחבי המדינה כולה והשלטון, באקט יוצא דופן, נמנע מלצנזר את הנאמר בו.
“גם אם אתה נמצא במרחבי סין הכפרית או ברחובות העיר ניו-יורק אנשים בסופו של דבר שואפים לאותם דברים: חיים טובים, להתקדם ולהיות נאהבים.” אומר פיסק, אך מציין כי הניואנסים סביב דברים אלה הם אלה שבסופו של דבר מייצרים את ההבדלים התרבותיים.
על פי עדותו של פיסק אחד מהמסרים שהשאירו עליו הכי הרבה רושם היה זה של סטודנט להנדסת תוכנה סיני בן 22 העונה לשם הצבעוני : ראיינבואו סו שכתב על הכרטיס שלו: “אני מודאג לפעמים. נשות סין נהיות חומרניות יותר ויותר. בלי בית חברתי לחיים לא תתחתן איתי.”
דוגמא זו, אחת מיני רבות, מציפה לדברי פיסק את רמת החומרניות הגוברת והנעתה של החברה הסינית יותר ויותר על ידי צרכנות.
“התשובה הכי טיפוסית שקיבלתי על גבי השלט הסיני הייתה : ‘סין נהדרת, אני רוצה להיות עשיר’ ” מציין פיסק, ואנחנו אומרים: ספר לנו ידידנו משהו שאנחנו לא יודעים.
