‫Blog.vindia.co.il‬

‫המשאב האנושי ההודו-סיני תופס את מקומו הראוי‬

‫אורי זמיר‬ — Mon, 31 Oct 2011 16:26:47 +0000

מה שנראה כיום כמקומו הטבעי של מנהל משאבי האנוש בהירארכיה הארגונית עבר למעשה מאז פרוץ המהפכה התעשייתית תהליך אבולוציוני מורכב כיוון שהשיטה הקפיטליסטית לא הכירה בתחילת דרכה בצורך של מנהלים להתייחס אל העובדים שלהם מעבר להסדר הכלכלי הפשוט שביניהם. גם אם בסיומה של מלחמת האזרחים האמריקאית הלכה העבדות ונכחדה בהדרגה מהעולם הקדמה הטכנולוגית שהולידה המהפכה התעשייתית יצרה גישות נצלניות לא פחות כמו למשל אותו ניסיון מגוחך בסוף המאה ה-19 לנהל את כוח האדם על ידי מדע טהור ואובייקטיבי. השיטה התיימרה להביא לתפוקה מקסימאלית על ידי ניתור גורמים כגון : טמפרטורה נכונה, תאורה מדויקת ורמות חמצן.
תחום זה, אשר נדמה כלקוח מעולם הבוטניקה, שגשג בזכות חוקרים כגון פרדריק טיילור, אשר סברו שככל הנראה שחוץ מפוטוסינתזה מה שנכון לגבי קולראבי יתקיים גם לגבי בני-אדם. למעשה רק עם פרוץ המאה ה-20 פותחה גישת “יחסי האנוש” על-פיה על מנת למקסם את יעילות העובדים, יש להתייחס גם לתכונותיהם הנפשיות.

שכלולה של גישה זו, בידי מספר כלכלנים אמריקאים כגון גארי בקר וגיי’ שולץ, הולידה את המונח השגור כיום בפי כל: הון אנושי, בעזרתו ניתן לבטא כביכול באופן פונקציונאלי את התכונות הכלליות של האדם, ולהופכו על ידי כך לחלק בלתי נפרד וניתן לכימות מסך המשאבים העומדים לרשות הארגון.

מזנבות לשועלים לראשים לאריות

מחקירה חשאית שבוצעה באחרונה בידי ארגון זכויות האדם Sacom עולה כי במפעל בעיר שנזן שבסין, בהם מיוצרים הצעצועים הפופולאריים של חברת דיסני, לא רק מעסיקים נערים בני 14, אלה גם דורשים מהם 120 שעות נוספות בחודש. בנוסף הועלו חשדות חמורים בדבר שימוש בכימיקלים רעילים אשר בשילוב אוורור לקוי הובילו לתחלואיהם של מספר לא מבוטל של עובדים.
על אף דיווחים כגון אלה והתווית אותה מנסות כלכלות מתחרות, בהובלתה של ארה”ב, להדביק לסין ולהודו כמעסיקות המתעמרות בעובדיהן חשיבותו של המשאב האנושי למארג הכלכלי שם דווקא עולה בהתמדה.
תוצאותיו של מחקר חדש שבוצע בידי חברת ORC INTERNATIONAL הבריטית, המתפרסם בעקביות מדי שנתיים, מגלה כי במדד הקשר החיובי בין ההנהלה לעובדיה זוכות שתי מדינות אלה לעדנה חסרת תקדים – בדלגן השנה שמונה מקומות למעלה ואת כל הדרך עד לבכורה הנחשקת. (לסקר המלא).
הסקר אשר כלל כ- 10,000 עובדים מענפים שונים בדק את עמדתם לגבי הארגון בו הם מועסקים על בסיס פרמטרים כגון: לויאליות ונכונות להתעלות מעל לנדרש פורמאלית על מנת שהארגון שלהם יצליח.
את הפרשנות לתוצאות המפתיעות ניתן להסביר בעיניים מזרחיות כהצלחה חסרת תקדים של מדיניותם המתמשכת ובעיניים מערביות כחוסר מודעות טוטאלית של העובדים לזכויותיהם הבסיסיות כבני אדם.

קפיצת ראש טכנולוגית

עליית חשיבותו של המשאב האנושי לא רק מעלה חיוך על פניו של העובד אלה גם מעלה את יכולתן של החברות ההודיות להתחרות עם מקבילותיהם במערב.
“השנה, בעקבות פוקוס בהשקעה בהון אנושי ובמחקר ופיתוח הצליחה הודו לטפס עשרה מקומות שלמים בהובילה את שאר מדינות הBRIC כגון סין” ציין צ’איר קאשב דאקאד– ראש ארגון חברות ההיי-טק ההודי, בסיפוק רב.
דאקאד מתייחס לאינדקס המדיני, אותו מפרסם מידי שנה ארגון הסחר העולמי שם מטפסת תעשיית ההיי-טק של הודו עד למקום ה34 והמכובד. בתוך שנתיים בלבד שיפרה הודו את מקומה בעשרה מקומות מהמקום ה-44 בו החזיקה ב-2009.
עורכי האינדקס מציינים אגב כי קפיצה כמו זאת שעשתה הודו בשנתיים האחרונות הנה הקפיצה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם בידי מדינה מאז נערך לראשונה האינדקס.
את המדד מרכיבים רכיבים כגון: סביבה עסקית, תשתיות טכנולוגיות, הון אנושי, סביבת מחקר ופיתוח, סביבה חוקתית ותמיכה בפיתוח תעשייתי. כאשר אין אגב משקל הרכיבים השונים זהה. איכות ההון האנושי למשל מהווה 20% מהמדד בעוד סביבה חוקתית מהווה 10% בלבד.
באינדקס הקודם אשר פורסם אגב בשנת 2009 הובילה סין על הודו בחמישה מקומות בדורגה במקום ה-39. אך בעוד הודו מטפסת עשרה שלבים טיפסה סין שלב אחד בלבד. עובדה הממקמת אותה כיום עם נוף מקומם לאחוריה של יריבתה המושבעת מדלהי במרחק ארבע שלבים שלמים מאחור.

עזר כנגדו

בעוד ההשקעות בהון האנושי ממזרח נושאות פרי מתקשה וושינגטון יותר ויותר להסתיר את חמיצות פניה לנוכח ההישגים ותעשיות מיקור החוץ התופחות במזרח.
“אנחנו רוצים להיות שם כדי לעזור לפתוח דלתות ולהסיר מחסומים…אך במקביל אנחנו מצפים לטיפול הוגן כלפי המשקיעים שלנו מעבר לים. על מנת להפיק את המרב משווקים פתוחים על מדינות להבטיח שהחברות המשחקות בהם ישחקו על פי אותם חוקים” אמרה מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, בעומדה בשבוע שעבר בפני המועדון הכלכלי של העיר ניו-יורק. “הנחת היסוד שלנו פשוטה:” הוסיפה, “על החוקים לחול באופן שווה על כל החברות. אנו קוראים לזה עיקרון ההיגיון הבריא או “תחרותיות טבעית” והמטרה שלנו לקדם עיקרון זה בכול העולם”

“תחתמו רק כאן…וכאן…וכאן בבקשה….”

דברים מרומזים אלה בדבר הגינות נאמרים כשברקע, בצד הרפובליקני של המפה, גוברים הקולות לנקיטת צעדים בוטים בהרבה מדיבורים במטרה להשיב לסינים כגמולם על התנהלותם המוניטארית בנושא ערך המטבע המקומי והסובסידיות הממשלתיות אשר לטענת קומצי האגרופים ממשיכה לנגוס בתחרותיות ההוגנת ובמשרות במולדת ההמבורגר.

“אין זה מובן מאליו שחברות אמריקאיות ימשיכו להשקיע בשווקים כגון סין ברזיל והודו בלא שעסקים אלה יציגו רווח חזרה גם אצלנו בבית. אך איכות רווחיות זו, כמות הרווחיות ויציבות רווחיות זו תלויה בראש ובראשונה בהחלטות שאנחנו לוקחים ועמדתנו לגבי רמת התחרותיות המתקיימת בסביבות מאתגרות אלה.”
גם אם שמה של הודו מוזכר כננזפת כביכול לצידן של ברזיל וסין מאחורי הקלעים נמשכת ההתקרבות הההדית בין המדינות המנסה לבודד את הודו ממשוואת האיום. טקטיקה זו אומצה לאחר שבמובנים רבים נואשו האמריקאים מניסיונות לבלום ואחר כך לאלף את הענק הסיני והחליטו לפתחעזר כנגדו.
בימים אלה ממש עמלים למשל פקידים ממשרדי החוץ האמריקאים וההודים על כינוס ועידה דו-צדדית שמטרתה גיבוש מהיר של הסכם השקעות רחב היקף הדדי בין המדינות. הענק ההודי אומנם משרך עד כה רגליים במובנים רבים מאחורי ידידו הסיני אך מבחינות סטטיסטיות רבות הינו בעל פוטנציאל דומה ואף עדיף בפרמטרים מסוימים משכנו.
באקט נוסף אשר מטרתו המופגנת חיזוק ברית אסטרטגית זו הכריזו השתיים לאחרונה גם על הקמתה של פלטפורמת השכלה גבוהה משותפת לקידום מחקר ופיתוח והחלפת סטודנטים ופקולטות דו-כיוונית.
ההכרזה באה עם סיומה של וועידת ההשכלה הראשונה המשותפת שננעלה השבוע בוושינגטון. בהצהרה משותפת אשר שיחררו מזכירת המדינה האמריקאית והשר הממונה על פיתוח ההון האנושי בממשלה ההודית נאמר: כי יש להפוך את הדיאלוג בין המדינות לאירוע רב-שנתי שמטרתו פיתוח אסטרטגיה משותפת לקידום ההשכלה הגבוהה.
על מנת להדגיש כי לשיתוף הפעולה הדו צדדי ישנו גם צד שלישי, בלתי נוכח – סיני, הצהירו המדינות כי על פורום הפיתוח להתעמת גם עם נושאים הנמצאים על סדר היום האזורי כגון : ביטחון המרחב האינטרנטי, אנרגיה ובריאות.

שווה הצצה

בעודו חי בהודו, הגיע צלם בשם אדריאן פיסק למסקנה כי אין לו שמץ של מושג לגבי אנשים צעירים בארץ השכנה סין והחליט להעמיק חפור בנושא הלך הרוח של 1.2 מיליארד האנשים מתחת לגיל 30 החיים בשתי המדינות גם יחד.
בדומה לדמויות בספריו של גבריאל גרסיה מארקס פיסק היה צריך לטייל על פני 2,700 קילומטרים כדי לחזור עם התובנה מרחיקת הלכת שללא קשר למיקומם הגיאוגרפי הדומה רב מהשונה.
“היה חשוב לי להבין על מה אנשים צעירים אלה חושבים” אומר פיסק, השוהה כיום בלונדון לרגל קידום הפרויקט שלו שהפך בינתיים בתמיכתו של האו”ם למיזם בינ”ל ענק “לאור נקודת הזמן בה אנחנו נמצאים כיום אני מניח שאם אמצא קודם כול על מה אנשים אלה חושבים נוכל אנחנו, תושבי שאר העולם, לקבל מושג כלשהו לגבי לאן פנינו הולכות” הוסיף.
את יריית הפתיחה של הפרויקט השיק פיסק בסין תחת הכותרת הסקסית”ISPEAK” שם ביקש מצעירים בגילאי 16-30 להחזיק שלט עליו נדרשו לכתוב את שאיפותיהם לעתיד. שנתיים אחר-כך כהשלמה לאותו פרויקט ערך פיסק ב-2010 מסע דומה ברחבי הודו

(לצפייה בתמונות נבחרות מתוך הפרוייקט המלא הקישו כאן).
בינתיים הפך הפרויקט המדובר לוויראלי ברחבי סין כשבלוגים מובילים רבים תורמים להפצתו ברחבי המדינה כולה והשלטון, באקט יוצא דופן, נמנע מלצנזר את הנאמר בו.
“גם אם אתה נמצא במרחבי סין הכפרית או ברחובות העיר ניו-יורק אנשים בסופו של דבר שואפים לאותם דברים: חיים טובים, להתקדם ולהיות נאהבים.” אומר פיסק, אך מציין כי הניואנסים סביב דברים אלה הם אלה שבסופו של דבר מייצרים את ההבדלים התרבותיים.
על פי עדותו של פיסק אחד מהמסרים שהשאירו עליו הכי הרבה רושם היה זה של סטודנט להנדסת תוכנה סיני בן 22 העונה לשם הצבעוני : ראיינבואו סו שכתב על הכרטיס שלו: “אני מודאג לפעמים. נשות סין נהיות חומרניות יותר ויותר. בלי בית חברתי לחיים לא תתחתן איתי.”

דוגמא זו, אחת מיני רבות, מציפה לדברי פיסק את רמת החומרניות הגוברת והנעתה של החברה הסינית יותר ויותר על ידי צרכנות.
“התשובה הכי טיפוסית שקיבלתי על גבי השלט הסיני הייתה : ‘סין נהדרת, אני רוצה להיות עשיר’ ” מציין פיסק, ואנחנו אומרים: ספר לנו ידידנו משהו שאנחנו לא יודעים.

Get Shareaholic

‫צרכנות נשית בהודו – הלחץ והתמורה‬

‫אורי זמיר‬ — Mon, 12 Sep 2011 11:51:18 +0000

סקירה בינ”ל שפורסמה באחרונה קובעת כי גם במלאת עשר שנים לנפילת מגדלי התאומים ולפלישה האמריקאית שבאה בעקבותיה: אפגניסטן הנה ,עדין, המקום הגרוע ביותר בעולם לחיות בו עבור נשים.

מן הסקירה עולה כי לנשים באפגניסטן ישנה הסתברות של 1-11 למות תוך כדי לידה, 87% אינן יודעות קרוא וכתוב וכ-75% נישאות בכוח (בניגוד לרצונן) על ידי הוריהם.

הסקר המרתק הכולל היבטים כגון: טיפול רפואי, אלימות מינית, אלימות לא מינית והתייחסות תרבותית, מדרג את מדינת הטאליבן קצת לפני קונגו, פקיסטן, סומליה והודו, גם שם, כך מסתבר, המצב לא מזהיר במיוחד.

מן הממצאים “המחמיאים” עולה כי הודו, המדורגת במקום הרביעי בקרב המדינות בהן מסוכן לנשים לחיות, מככבת במיוחד בתופעות כגון הפלות כפויות (כ50 מיליון נשים “חסרות” בהודו על פי מפקד האוכלוסין האחרון), נישואיי ילדים (44.5 מהנשים בהודו נאלצות להינשא עדין מתחת לגיל 18), וניצולת לסחר בסמים (כמאה מליון נשים הודיות מדווחות כמעורבות בשלבים שונים של תהליכי הסחר השונים בסמים).

india - We can do it

ברירה לא טבעית

תופעה נפוצה ורחבת היקף, ההולכת ומתפשטת ברחבי אסיה וזוחלת בשנים האחרונות גם לאזורים אחרים של העולם מגלה כי: זוגות מעדיפים בנים.

לחצים כלכליים כמותם לא הכירו בעבר ומדיניות ממשלתית מעודדים את אותם הזוגות לצמצם את הילודה. בנוסף טכנולוגיה זמינה העוזרת לבני הזוג לא רק לגלות אלה למעשה גם לקבוע טרום לידה את מין העובר, הופכת נגישה בעבור זוגות אלה בהיקף חסר תקדים.

התוצאה של מיליוני מקרים פרטיים כאלה, שהיקפם מתגלה רק בשנים האחרונות, עשויה להיות אחד הגורמים המשפיעים ביותר על עתידו הדמוגראפי של העולם. חברה בה הגברים דומיננטיים באופן קיצוני, לא רק בכוחם הפיזי או כלכלי, אלא גם במספרים היבשים. על לפי חישובים גסים של ארגון הבריאות העולמי, חסרות כבר כיום, כ- 160 מיליון נשים. מספר הזהה פחות או יותר לאוכלוסייתה הנשית של ארצות הברית כולה.

תשומת הלב הראשונה להיעדרן של הבנות באה רק ב־1990, כאשר הכלכלן ההודי זוכה פרס נובל אמרטיה סן פרסם מאמר מטלטל בנושא. מרה ויסטנדל, עיתונאית אמריקאית, יצאה בעצמה למסע מרתק וחסר תקדים בעקבות הנשים האבודות בראיינה במשך כחמש שנים מעצבי מדיניות בסין, רופאים בהודו ומומחי דמוגרפיה בקוריאה לצד הורים לבנים ולבנות מסביב לעולם כולו. המסקנות שלה, שראו אור בספר “ברירה לא־טבעית” (Unnatural Selection – Choosing Boys over Girls and the Consequences of a World Full of Men), מדהימות לא רק בתיאור הסיבות שהובילו לפער המגדרי הענק הזה אלה גם בתוצאותיו החזויות כהרות אסון.

עטיפת ספרה מעורר ההדים של מארה ויסטנדל

“התופעה הזאת לא עמדה במרכז השיח הציבורי, ולא נערך בה דיון מקיף בגופים בינלאומיים במשך שנים רבות מאז שהחלה”, אומרת ויסטנדל בתוכחה, “מה שכן פורסם עסק בעיקר באספקטים הסנסציוניים יותר של התופעה – היא תוארה כרצח המוני של תינוקות בנות בסין ובהודו.”

בעוד בטבע עומד היחס בין בנים לבנות בלידה על 103–107 בנים לכל 100 בנות, (המספר מתאזן בגילאים מבוגרים יותר משום ששיעורי התמותה של בנים גבוהה יותר) נולדים בהודו על פי נתונים אחרונים 112 בנים על כל 100 בנות.

לטענת וינסדל אפילו מספרים אלה אינם מספקים תמונה מלאה, מפני שישנם אזורים שלמים בהם תופעת ההפלות נפוצה הרבה יותר מהאחרים שם היחס נוסק לכדי : 167 בנים לכל־ 100 בנות…(דווקא באזורים אלה תהליך המיפוי הדמוגראפי, גם כיום, לוקה בחסר).

לחץ נ(פ)שי

עם קשר או בלי, סקר חדש שערכה חברת הייעוץ השיווקי נילסן ושהקיף 6500 נשים מ-21 מדינות שונות ברחבי הגלובוס מלמד כי הנשים במדינות המתפתחות לחוצות בהרבה ממקבילותיהן במערב.

אפיון מידת הלחץ של האובייקטים נמדדה על ידי סקר קצר ופשוט אשר כלל שלוש שאלות מפלילות:

• האם את חשה באופן תדיר לחץ ?

• האם קשה לך למצוא זמן להירגע ולהשתחרר?

• האם הן חשות לחוצות/עובדות יותר מידי רוב הזמן?

במקום השלישי (והמכובד) עם כ-69% מהנשים שנמצאו כלחוצות נמצאת רוסיה, מעט לפניה עם 74% מהנשים המעידות על עצמן כלחוצות מככבת מקסיקו ובראש הרשימה (בהפרש ניכר יש לומר) 87% (!) מהנשים ההודיות מעידות על עצמן כנמצאות במצב כמעט מתמיד של לחץ.

בבואה לבאר מעט את הנתונים קושרת חברת נילסן את הלחץ עליו מעידות הנשים ללחץ פיננסי. עורכי המחקר מציינים כי בשווקים מתפתחים לא נותר כסף רב בכיסיהן של הנשים לאחר התשלומים בעבור הצרכים הבסיסיים כגון מזון, דיור וחשמל. הנשים בשווקים אלה שלקחו חלק בסקר ציינו כי לו נותר בכיסן כסף רב יותר וודאי היו מנצלות גם אותו לרכישת צרכים בסיסיים נוספים כגון מזון וביגוד. לעומתן נשים בשווקים מתפתחים ציינו כי לו נותר בכיסן כסף מיותר היו מנצלות אותו להחזרת חובות, חופשות, או לצבירה בתוכנית חיסכון לעתיד.

נתון מעניין נוסף העולה מהסקר מגלה שקיים הבדל מהותי בין הדורות השונים בהודו לגבי רמת הלחץ אשר חשה האישה כאשר:

• “בנות” (גיל ממוצע : 30) הנן הכי לחוצות.

• “אימהות” (גיל ממוצע : 45) קצת פחות לחוצות.

• “סבתות” (גיל ממוצע 67) נמצאו כלחוצות במידה המעטה ביותר.

נתונים אלה מוסברים על ידי נילסן בעובדה כי ככל שחולפות השנים לא רק שהלחץ יורד אלה גם הסטנדרטים בהם נשים אלה מצופות לעמוד נמוכים הרבה יותר.

מכוח קנייה לכוח יצור

את מה שכל בעל מתוסכל, המורט את אחרונות שערות ראשו למראה דף פירוט הוצאות הויזה החודשית של אישתו, יומר לכם, אישר לאחרונה גם מחקר שפורסם על ידי בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרוווארד ובו נפסק חד-משמעית כי נשים מניעות את כלכלת העולם.

העובדה כי הנשים בעולם מחזיקות במרב קבלת ההחלטות הקשורות לרכש במשקי הבית איננה חדשה אך העובדה כי השפעתן הולכת וצומחת גם מחוץ למעגל מסורתי זה בקצב חסר תקדים נחשבת כידועה מעט פחות.

בעוד הכנסתן השנתית עומדת על כ-13 טריליון דולר (מספר העתיד העתיד לטפס לכדי 18 טריליון בחמש השנים הקרובות), אחראיות הנשים להוצאה שנתית של כ-20 טריליון דולר כבר כיום (מישהו אמר גירעון?). מספר אשר עתיד לטפס לכדי 28 טריליון בפרק הזמן המקביל. במצורף נשים מייצגות גידול שוק פוטנציאלי הגדול מזה של הודו-סין גם יחד. למעשה כמעט פי שתיים, אם לדייק במספרים.

“אני צריכה”

כניסה לאחד מהקניונים המודרניים בהודו, הצצים כפיטריות לאחר המונסון, עלולה להטעות ממבט ראשון. אם זה מגוון המותגים המוכרים לנו היטב מהמערב או רשתות המזון המהיר כגון מקדונלדס המטפחים היטב את האשלייה כאילו אשתך עומדת להגיח בכל רגע מאחת החנויות, עמוסת שקיות וספחי אשראי כתמיד.

חדי העין שבינכם ובעקבותיהם גם כל השאר, יבחינו כעבור דקות ספורות של שוטטות כי במובן אחד דומיננטי, לפחות, אין דין קניון במלחה כעמיתו במומביי – מגוון חנויות הבגדים לנשים.

אם בגירסה הישראלית ימצאו לפחות שני חלונות ראווה המציעים את מרכולתם לנשים על כל אחד לגברים כאן היחס נוטה לטובת הגברים במינון של כמעט עשר לאחד.

ההסבר לתופעה פשוט ונעוץ בגישתם השמרנית, של מרבית ההודים, כולל תושבי הערים המודרניות, לקוד הלבוש הנשי אשר בניגוד להופעה הגברית המחכה את המערב באדיקות, משרך עדין את רגליו בשמרנות בין גווני הסארי השונים.

העתיד לובש חזייה

על פי נתוני תעסוקה עדכניים כשני שלישים מהאנשים שאיבדו את עבודתם במשבר הפיננסי האחרון היו גברים. תופעה זו בצירוף מספר מגמות גלובליות נוספות מאיצה עוד יותר תהליכים מגדריים שהחלו לצבור תאוצה בשלהי המאה ה-20.

בארצות הברית של אמריקה,למשל, עתיד מספר הנשים, לראשונה בהיסטוריה המתועדת, לעבור את זה של הגברים המועסקים. גם אם במדינות מתפתחות כהודו המרחק עדין עצום ברחבי העולם נשים סוגרות הפער המסורתי מגברים בנוכחות בשוק העבודה. מגמה אשר עתידה להתחזק יחד עם תהליכי הגלובליזציה המואצים.

זה נכון שנשים עדין מקבלות פחות מגברים עבור אותן העבודות ממש וכי מרבית הנשים מועסקות במשרות חלקיות. אך יחד עם העמקת התסמינים שהותיר אחריו המשבר האחרון אין ספק שתהליכי העמקת הנוכחות הנשית בשווקים במערב כמו גם בהודו אינם תופעה חולפת.

על פי נתונים רשמיים של לשכות התעסוקה ההודיות כשמונים אחוזים מהנשים בגילאי 15-59 רשומות כלא מועסקות. כוח העבודה ההודי ככלל צומח בקצב מטורף וצפוי לגדול ב200 מליון מועסקים פוטנציאליים בעשרים השנה הקרובות. כמעט מחצית מאוכלוסייתה של הודו נמצאת כידוע מתחת לגיל 25 ועד שנת 2030 החציון של האוכלוסייה יהיה 31, נמוך בהרבה מה-42 של סין וה-52 של יפן.

נתון זה ללא יצירה חסרת תקדים של מסרות המותאמות לנשים בהודו יחד עם חתירה לשיוויון הזדמנויות כמו גם תגמול עתיד להפוך את המספרים הידועים ממשאב אדיר לנטל חסר תקדים.

male vs female employment 2002-2010

היקום המלפפון ויכה את הגנן ? (שנית)

על פניו נראית תנועת הנשים ההודיות אל מחוץ לבית על מנת להתפרנס כמכרסמת במבנה המשפחה ההודית המסורתית אשר הצליחה לקדש ולשמר מוסד זה מכל משמר. אך מנגד לא כולן במערב מסכימות שישנו רק מודל אחד בר-קיימא אותו מחייבת הקדמה ולאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות המציעים פתרונות מאוזנים יותר לדילמת הבית-עבודה המודרנית.

“הדרך הטובה ביותר לקדם נשים מעבר לתקרת הזכוכית במדינות מתפתחות הנה לאפשר להן, כמו גם לבעליהן, להגיע בזמן לארוחת ערב בבית” אומרת סו מורפט, מנכל”ית חברת ‘פסיפיק בראנד, האוסטרלית.

שעות משרד ארוכות, הנחשבות כלא ידידותיות למשפחה, הורגות את היכולת ואת החשק של נשים להתחרות על משרות מודרניות נחשקות. את הנקודה הקריטית ביותר בחייהם של הנשים המודרניות השואפות גם לקריירה, ניתן לסמן בשנות השלושים לחייהם אז בדרך כלל מצטרף לאתגר המקצועי גם הילד הראשון והבאים בתור אחריו.

עם כל הטכנולוגיה הקיימת היום המאפשרת לא רק להספיק הרבה יותר בהרבה פחות זמן אלה גם להיות מחוברים בלי קושי מהבית הדרישה מבעלי התפקידים להיות נוכחים במשרד בשעות הערב הנה לא רק בבחינת שימור ציני של תקרת הזכוכית בעבור נשים אלה גם פוגעת ממש בעסק על ידי קבלת החלטות גורליות בשעות לא רציונאליות, אומרת סו.

האם כמו במקרים אחרים בעבר יוכיחו גם כאן ההודים כי קידמה איננה בהכרח העתקת מודלים מערביים כלשונם ויצליחו לשפר את המקור על ידי איזון בין הצורך להיות נוכחים בגידול המשפחה כמו גם בגדילתו של העסק? הלוואי. העולם כולו יצא נשכר מכך.

Get Shareaholic

‫צניעות נוסח הודו‬

‫אורי זמיר‬ — Sun, 11 Sep 2011 11:11:50 +0000

Mayawati

בבואנו לעשות עסקים בינ”ל תמיד כדי לקחת בחשבון שהפערים הבין תרבותיים עלולים להוביל לפעירת פיות סדרתית. אמרה זו נכונה על אחת כמה וכמה בבואנו לעשות עסקים בהודו, בה עוצמת הפערים בשילוב כמות החרקים המקומית עלולה להביא לבליעת זבובים סדרתית לא פחות…

רבות דובר בהקשר ההודי אודות תחומים כגון סבלנות, ישירות והרגלי תזונה (כגון צמחונות או הימנעות מאלכוהול) העלולים להעמיד במלכודת את איש העסקים הישראלי חסר הניסיון. אך דווקא מלכודות המאתגרות טאבואים מערביים כגון צניעות, מידתיות ואיפוק עלולות למצוא גם את איש העסקים המנוסה ביותר מובך על ידי מארחיו.

מיוואטי, בת ה-55,ראש מדינת המחוז המאוכלסת ביותר בהודו, אוטר פרדש, בנתה את הקריירה הפוליטית שלה סביב הנושא של כת הטמאים הנמנים עם האוכלוסיות העניות והחלשות ביותר בהודו.

על פי מסמך אמריקני מסווג שהודלף על ידי האתר ויקיליקס, אותה מיוואטי, (שאהבתה הבלתי מתפשרת לנעלים מזכירה במעט אושיה מוכרת אחרת מהפיליפינים), שלחה פעם מטוס מיוחד כדי להביא עבורה את זוג הסנדלים האהוב עליה.

עד כמה שהמקרה נשמע קיצוני בעיניים מערביות סביר להניח שיתקבל בסלחנות רבה הרבה יותר בקרב הציבור ההודי. זאת כיוון שרהבתנות ועשיית רושם הנה חלק מההוויה המקומית ומהווה חלק מהתרבות העסקית.

מיוואטי בעיטור פרחים העשוים משטרות של 1000 רופי - סקנדל בהודו

מגדל בבל ההודי

לפני קצת פחות משנה, ערך מוקש אמבאני מיודענו (המוכר גם כאיש הרביעי בעושרו בעולם, האיש העשיר ביותר באסיה וכמובן האיש העשיר ביותר בהודו), חנוכת בית קטנה על מנת להראות למספר חברים את מקום מגוריו החדש במומבאי. דבר אחד בטוח לגבי הביקור הזה: קצר זה כנראה לא הולך להיות. זאת כיוון שהבית, ששוויו מיליארד דולר (וכבר הוכתר כבית המגורים היקר ביותר שנבנה אי-פעם) נבנה במשך 7 שנים ומשתרע על פני קצת יותר מ 37 דונם ו-27 קומות. כל זאת על מנת להכיל את משפחתו הענפה של אמבאני המונה 6 נפשות שלמות.

התגובות ברחוב ההודי לביתו החדש של אמבאני מגוונות. מקריאות הלל בנוסח “הודו החדשה! כל הכבוד,” כפי שכתב אחד הגולשים בטוויטר – ועד זעזוע. “כשאתה יודע שיש מיליוני אנשים רעבים, ללא מים נקיים וללא קורת גג ראויה, קשה לקרוא על הבית החדש הזה”, צייץ אחר.

ארצו של מהטמה גנדי נמנעה במשך שנים רבות מעושר ראוותני. גישה זאת החלה להשתנות ב-1991, כאשר מדיניות המאפשרת יותר יזמות נתנה לדור שלם להפגין את כוחו והפכה את הראוותנות ממקור בושה למקור לגאווה.

הודו - אולם הנשפים של מוקש אמבאני

נפנף בזה

“צורת החשיבה בהודו של היום היא בנוסח ‘אם הרווחת את זה – נפנף בזה”‘, אומר אלכס קורובילה, ראש חברת המגזינים קונדה נאסט פבליקיישנס בהודו. כל זאת על רקע שיא חדש שנשבר באחרונה בהודו, כאשר 148 מכוניות מרצדס חדשות סופקו לעיר לא גדולה הסמוכה למומבאי – ביום אחד.

“במשך עשרות שנים דוכאו האינסטינקטים הטבעיים. עכשיו סוף סוף האנשים בהודו יכולים לחיות את החלום שלהם”. בירת החלומות שלהם, מתברר, היא מומבאי, שבה מתגוררים כמעט מחצית מהמיליארדרים של הודו. “במומבאי מתייחסים לכך כמובן מאליו מראש מצפים מהם לעשות את הדברים בקנה מידה גדול יותר”, אומרת שובהה דה, אשת חברה, בעלת טור וסופרת, שציינה מוקדם יותר השבוע כי היא מצפה בכיליון עיניים לחנוכת ביתו של אמבאני.

דה, חושבת שהדיבורים על הפער בין העשירים לעניים בהודו קצת מוגזמים. “העולם מנסה לגרום להודו ייסורי מצפון,” היא אומרת. “בכל מדינה יש עשירים מאוד ועניים מאוד. אנו גאים במיליארדרים שלנו – הם היהלומים שלנו”.

בין המיליארדרים הבולטים של הודו אפשר למצוא גם את ויג’אי מליה, ברון משקאות ותעופה המחזיק ב-250 מכוניות פאר וביאכטה שהיתה פעם של ריצ’רד ברטון; וכמובן את איל הפלדה לקשמי מיטל, שבשנת 2004 שכר טירה בצרפת וערך לבתו מסיבת נישואין שנמשכה 6 ימים בעלות של 60 מיליון דולר. מיטב כוכבי בוליווד הופיעו באירוע, וכל 1,000 האורחים הוטסו על חשבונו של מיטל.

עם זאת ולמרות עושרם העצום, הדגישה ניטה אמבאני בראיון לבלוג של דה כי בני המשפחה אינם פזרנים כלל. כדי לבסס את טענתה סיפרה ניטה כי היא ובעלה החליטו באחרונה שלא ללון בסוויטה הנשיאותית במלון ארבע העונות בניו-יורק משום שזה נראה להם יקר מדי, והעדיפו להסתפק בסוויטת מנהלים (מודל לחיקוי כבר אמרנו?).

ביתו של מוקש אמבאני במומבאי הודו

אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?

באחד מביקורי האחרונים במומביי ליווה אותי מנהל מכירות אזורי בחברה הודית המספקת חומרי גלם לתעשיית הפארמה.

אותו מנהל, המשתכר בתוקף תפקידו קצת פחות מ740 דולרים בחודש, סיפר לי פעם בגאווה כיצד הוא וחבריו נוהגים לסעוד את ליבם אחת לכמה שבועות במסעדת הפאר של מלון הייאט המקומי בעלות ממוצעת (ושווה לכל נפש) של כמאה וחמישים דולרים לארוחה (!). מעט מאוחר יותר באותו היום הורמו גבותיי לאוויר בשנית כשאותו בחור חביב סיפר לי בהתלהבות כיצד עומד הוא לרכוש את הדגם החדיש ביותר של מחשב נישא העתיד לצאת בארה”ב בחודש הבא. בעודו מסיים את סיפורו, עצר לפתע הבחור את נהג המונית כדי לגשת לבעל מקצוע מסמורטט הניצב בסמוך לכביש הראשי על מנת להדביק את שוליות נעליו המתפרקות.

למחרת אותה נסיעה מרתקת הזמינה אותי בעלת החברה לארוחת צהרים מפוארת במסעדה בה טרחה לגלות סעד לא פחות ולא יותר מאשר הנשיא אובאמה בביקורו האחרון במומביי. בעודי משתהה על הכבוד שנפל בחלקי, הוגש בסוף הארוחה (באקט שלומיאלי או מתוכנן בקפידה תחליטו בעצמכם) החשבון דווקא לידי רגע לפני שנחטף בידי המארחת על מנת לשלמו. בעודי עסוק בלחשב כמה ארוחות במקדונלדס המקומית נכנסות במספר החליפו ידיים קצת פחות משלוש מאות ושבעים דולרים…

עשה: הבע התעניינות ותשומת לב חיובית לדברי הרהב והמחוות של שותפך ההודי.

אל תעשה: לעולם אל תשפוט, תעביר ביקורת או תגחך. שמור את גבולות הטעם הטוב האישיים שלך, כמו גם את חוש ההומור המתבקש, לעצמך. חדל מלהזיע. כיוון שההודים הנם עם מאוד מודע לעצמו תרבותית אל תניח כי ההודי מצפה ליחס דומה בביקור הגומלין אצלך.

שיא חדש בתיירות מהודו לישראל

לכל מי שסבור שתנועת אנשי העסקים והתרמילאים הישראלית להודו הנה חד כיוונית מוטב לעיין בנתונים לשנת 2010 שמפרסם משרד התיירות.

לראשונה מאז הפכה מדינת ישראל לריבונית ניצבת הודו במקום הראשון כמדינת מקור לתיירות לישראל מהמזרח הרחוק, עם למעלה מ-40 אלף תיירים (גידול של 74% לעומת 2009). גם כאן מצליחים ההודים להפתיע ובניגוד לתדמית הנתפסת תיירות זו נחשבת לתיירות איכותית ומשתלמת במיוחד. בעוד תייר ממוצע מוציא 1091 דולר במהלך ביקורו, התייר ההודי מוציא 1364 דולר.

עוד עולה מהנתונים כי עבור 87% היה זה הביקור הראשון, כאשר רבע מהתיירים הגיעו למטרות עסקים והיתר למטרות צליינות.

Get Shareaholic

‫דברים שנשמעים אחרת בהודית‬

‫אמנון שחרור‬ — Thu, 08 Sep 2011 08:07:48 +0000

פגישות מפתיעות לכולם

נכתב על ידי אמנון שחרור ואורי זמיר יחדיו
על פערי התרבות בין הודו למערב הופקו סרטים, נכתבו ספרים עבי קרס, סדנאות ארוכות ואין סוף קלישאות נטחנות עד דק בכנסים, אירועים וטיפים למכביר. אבל על כולן אכן עולות מספר קלישאות שתמיד תוכלו להיפגש עימם במעותיכם העיסקים. חלקן הן אירועים הצפויים לכל אחד מכם בעת ביקוריו בהודו ואף ימשיכו ללוות אתכם גם לאחר שנות ניסיון רבות. החלטתי לקחת מעט מניסיון העבר ולהעלות סיפורי מקרה ואנקדותות אשר בהודית בטוח נשמעים אחרת.

אלרגית המחירים ההודים

כל הודי , עסקן וקניין יעלה בכל הזדמנות שאלה טרוויאלית ונדושה: ”?Do you know that india is price sensitive” ובדרך כלל תוך מטרה לגרום למערבי שלפניו לחשב שניה שוב כמה עלתה פחית הקולה בארוחת הצהרים אל מול הצעת המחיר הנכונה שעליו להגיש לאדם שמולו.

כן הודו אכן רגישה במחיר ואתגר המחיר הוא משוכה שחברות רבות לא יכולו לה , אבל גם מקדונלד , וולמארט וטארגט האמריקאיות הן מאותגרות מחיר ולא תשמעו את קניני החברות מספרים לכם שוב ושוב על אלרגית הארנק שלהם בכל הזדמנות.

המשפט הזה עולה בדרך כלל באחד משני מצבים, כפתיח למשא ומתן נוקב או כאשר הגורם שלפניכם חושב ומאמין שאתם “ירוקים” – חדשים בזירה וברור לו כי יש פערי מידע משמעותים בהערכותיכם לעלויות המקומיות. אם שמעתם את צליל אלרגית המחירים מתקרב , דעו לכם שעליכם לעשות צעד אחורה וללכת ללמוד את מחירי המטרה באופן בלתי אמצעי בטרם תמשיכו בעיסוקיכם שם. השמרו לא להיכנס לזירת המשא ומתן מבלי לדעת תחליה את מחירי המטרה בזירות היעד הגיאוגרפיות והסוציו אקונומיות אליהן אתם מכוונים. ההודים מכירים את הקושי המערבי באיסוף נתונים אלו, הם שומרים עליהם בקנאות ויוצרים לעצמם יתרון בזכות מחלה אוטואמונית דמיונית שיש לשטרות הכסף ההודים.

סיפור מקרה: לפני שנים רבות בעת משא ומתן בענין העסקת צוות עובדים במדינת מאדיה פראדש אשר דאז היתה מוכרת לי פחות, הגעתי למסקנה כי מספר נתונים אינם ממסתדרים לי עם תוכנית כוח האדם המתגבשת, מספר פעמים במשא ומן שמעתי כיצד המחירים ההודים מקבלים פריחה, מאדימים ורגישותם עולה. הודעתי לשותפי באותו מפגש כי ככל הנראה ארוחת הצהרים מציקה לי וסיימתי את סבב בדיונים הארוך שנערך בחדרי במלון מהר ככל האפשר עוד בשעות אחר הצהרים. מיד עם עזיבתם יצאתי לרחוב ורכשתי כל עיתון אשר יכלתי, בנוסף רכשתי בחנות הספרים הסמוכה ספר באנגלית על חוקי העסקה המקומים (מתוקצר ל 400 עמודים) , פרשתי אותם בחדרי והתעמקתי בכל מודעות הדרושים באיזור בו שהיתי. לאחר מכן קראתי לאחד מנערי המלון ושילמתי לו טיפ בתמורה למספר שיחות שיערוך עבורי בטלפון עם מעסיקים פוטנציאלים ויספר לי באנגלית שבורה את ממצאיו לגבי רמות השכר ותנאי העסקה המוצעים. לאחר כשלוש שעות כבר שלטתי בכל רמות המחיר בשוק ובכל העלויות הקושורת. למחרת עם פתיחת הדיונים מחדש דאגתי להניח בסמוך לשולחן הדיונים את ערמת העיתונים המסומנים ולגרום לידידי לחוש כי מידע רב ועשיר יותר נמצא עתה ברשותי. ביום למחרת נסגרו ההסכמים בערכים נמוכים בכשלושים אחוזים לפחות מהדיונים הראשונים ובשביעות רצון מרובה של לקוחותינו.

מחירי אפליקציות לאיפון בעולם - אכן אסיה והודו רגישות במחירים אבל לא בכל דבר - מקור

ממוצע מחירי אפליקציות שנמכרו בעולם - מקור

The white man scene

תופעת “סצנת האיש הלבן” מוכרת כמעט לכל איש עסקים במזרח ולעולם אינך יכול להיות מנוסה מספיק בזיהוי המדרון לפני שאתה כבר מדרדר לתהום המבוכה. מעמד כלכלי וסטאטוס בהודו נמדדים בהודו במגורים, סביבה, רכוש והחשוב מכל מועדון החברים אליו משתייך אותו אדם. נסביר מעט מהם אותם מועדוני חברים (Clubs) , מנהל עבודה, פקיד ממשלתי או בעל שכר נאה בחברה בהודו ישקיע כסף רב בחברות למועדון חברים טוב ככול שיוכל. החברות למועדון ברוב המקרים כרוכה בתשלום גדול – היקר ביותר ששמעתי עמד על חצי מליון רופי לדמי חברות ותשלום שנתי גבוהה, ללא ספק אחת ההשקעות המשמעותיות בחייב של אדם ואיש משפחה. המועדון ישמש כקאנטרי קלאב למשפחה, מקום לשתיה בערב עם חברים ובעיקר סמל סטאטוס כלפי המשפחה, הסביבה וכלפי עצמו. חברי מועדונים יוקרתים אפילו ירקמו את סמליו על דש חולצותיהם ויצינו בכל הזמנות את חברותם. בהמשך תוכלו גם אתם ללמוד רבות על האדם לפי מועדון החברים אליו הוא משתייך.

אין זכות גבוהה יותר למנהל זוטר או בכיר להציג בפני חבריו במועדון את ידידיו המערבים, אירוע מלבב , נחמד אבל גם מביך באותה העת. אחד החסרונות המשעותים של מפגש כזה הוא שבירת ערוצי התקשורת הפורמאלים אשר נדרשים בתליכי משא ומתן מסחרים. ההודים חמים , כן חמים יותר מאיתנו הישראלים ועושים בכך שימוש רב בתהליכי משא ומתן על מנת לרכך את הצד השני וליצור אמון עיוור או לפחות מטושטש, זו אחת הסיבות גם מדוע רבים שבים ארצה בתחושה כי הינה נסגרה עסקת חייהם בהודו ומתאכזבים לגלות לאחר חזרתם לארץ כי החום והאהבה לא החליפו את מקומם לעסקים פורחים.

אחד היקרים ביותר בהודו - The Otters club Bandra Mumbai

סיפור מקרה: בעת שליוותי קבוצת אנשי עסקים בתחום החקלאי בסיור בהודו ולאחר נסיעה של יותר מ 10 שעות רצופות לביקור בביתו של שר הפיתוח החקלאי במדינת מהראשטרה, הגענו לאחד מעשרות המפעילים הנשלטים על ידי התאגיד אשר הוא עצמו עומד בראשו (בסמוך לבנק, מחלבה ומרכז קניות נוסף שגם הם בשליטת משפחתו הקרובה) . מפעל עיבוד הסוכר אליו הגענו היה עצום אך שקט ודומם עד לפתיחת עונת האיסוף הבאה, היינו עייפים מוטשים והובלנו למשרדו של אחד מהמנהלים הזוטרים של המפעל לנוח וללגום תה. הסכמנו בתמימות ובחופזה להצעתו לארוחת הערב מאחר ואכן היינו עייפים , רעבים ומוטשים. באותו הערב הובלנו שעת נסיעה נוספת למועדון החברים, נאלצנו ללחוץ ידיהם של עשרות מחבריו במועדון היוקרתי ולנדוד למסעדה נידחת של חבריו אשר נפתחה במיוחד לכבודינו בשעות הלילה. לאחר שהגענו ליצואנו בשעה מאוחרת מאוד בחדרי האירוח בביתו של השר, נרדמנו בעוד עדיין מהדהדים באוזנינו אין סוף הכרויות, חיווכים מביכים ודיונים ארוכים על מדינת ישראל ואתגריה הצבאים. למחרת גילינו כי הובלנו בעצם לליל בלהות איום ונורא על ידי מנהל תפעול זוטר במפעל, ללא יכולת השפעה וללא כל רלוונטיות לנושא שלשמו הגענו. ללא ספק הוא ניצל את פרצצופינו הלבן למטרת יחסי ציבור מקומים, הוביל אותו מסכת ייסורים ואף ניסה בדרכו האלגנטית לשפר את מעמדו בקרב חבריו.

מי שעבר - יש לו בטוח תמונה כזו בארנק

ומה לגבי הפוטנציאל ההודי?

ההודים פטריוטים יותר מכל עם אחר (בעצם אולי הקנדים עולים עליהם) אך השימוש הציני שהם יודעים לעשות בדבר מפגיש כל נציג חברה עם ביטויים מוחצנים וקיצונים כמו “הפוטנציאל במדינה שלנו כל כך גדול …. שאולי נקנה את אמריקה בעוד שבוע”. כן הם אכן מאמינים בארצם , הם מעדיפים לרכוש מוצרי מקור הודים, הם יתלו דגלים בבית , ישירו את ההמנון וישמחו לדבר על גבולותיה של אמא הודו הפיזים והמטאפיזים באותה העת. אבל כאשר במשא ומתן על עלויות , תוכניות עסקיות עתידיות והתגבשותם של חוזים, עולה ריטואל הפוטנציאל בעוצמה כמעט תמיד. כאשר תשמעו את הרכבת ההודית דוהרת אל תוך המשא ומתן – עליכם לדעת דבר אחד – מישהו מנסה להבטיח כאן הבטחות ללא שחר ולשכנע אתכם בכל דרך כי עליכם “להתקפל” מעמדתכם אל מול עוצמתה העתידית של הודו.
פעמים רבות נתקלתי באמירות הפוטנציאל המעמידות את השומע במצב מעט אימביוולנטי, כיצד תוכל לפקפק בעתידה של הודו הרי זו אחת הסיבות להיותך במדינה , אבל מנגד האם מוכן אתה להאמין לדבר עד כדי למכור את מרכולתך במחירי חדירה (שבמירב המקרים הם הפסד?). בשנים האחרונות פיתחתי שיטה , אני לא ממתין לשמוע על הפוטנציאל ההודי מידידי אשר בטוחים כל פעם כי אני שומע על כך מחדש , אלא מעלה את הנושא מייד עם פתיחת שיחותינו וההיכרות הראשונית. לדוגמא: “מנכ”ל החברה שלנו מאמין מאוד בפוטנציאל ההודי וללא ספק שוק התרופות הגנריות בהודו יוביל את תעשית הפארמה העולמית , בדקנו את מחירי השוק ואנו מבינים כי ביכולתינו לעמוד עימכם צד לצד בשרשרת האספקה המקומית…”.|
סיפור מקרה: באחד המקרים בהם נטלתי חלק בפעילותה של חברה בתחום התשתיות, שיכנע אותי אחד מחברי הצד השני לצאת עימו לסיור ברכבו הפרטי. הוא לא כינה את זה סיור “הפוטנציאל ההודי” אבל במשך שש שעות סחב אותי ברכב מיושן, עם מזגן מקרטע בין כבישים, תחנות חשמל ומגדלי מגורים בשביל לומר לי בסוף … אתה חייב להאמין בפוטנציאל ההודי ובאותה נשימה עם מחירי יעד שלא הותירו מקום לספק כי עסקה רצינית כבר לא תצמח כאן.

אוהבים את הודו

רהבתנות ועשיית רושם

מיוואטי, בת ה-55,ראש מדינת המחוז המאוכלסת ביותר בהודו, אוטר פרדש, בנתה את הקריירה הפוליטית שלה סביב הנושא של כת הטמאים, שנמנים עם האוכלוסיות העניות והחלשות ביותר בהודו. אותה מיוואטי, על פי מסמך אמריקני מסווג שהודלף על ידי האתר ויקיליקס (שאהבתה הבלתי מתפשרת לנעלים מזכירה במעט אושיה מוכרת מהפיליפינים), שלחה פעם מטוס מיוחד כדי להביא עבורה את זוג הסנדלים האהוב עליה.

חשוב להכיר בכך: רהבתנות ועשיית רושם הנה חלק בלתי נפרד מההוויה ההודית והנה חלק בלתי נפרד מתרבות העסקים המקומית. עד כדי כך שלעיתים קרובות מידי מגיעה תרבות זו לרמות בלתי נתפסות כמעט בעיניים מערביות כשלנו.

סיפור מקרה: באחד מביקורי האחרונים במומביי ליווה אותי מנהל מכירות אזורי בחברה הודית המספקת חומרי גלם לתעשיית הפארמה. אותו מנהל, המשתכר בתוקף תפקידו קצת פחות מ740 דולרים בחודש, סיפר לי פעם בגאווה כיצד הוא וחבריו נוהגים לסעוד את ליבם אחת לכמה שבועות במסעדת הפאר של מלון הייאט המקומי בעלות ממוצעת (ושווה לכל נפש) של כמאה וחמישים דולרים לארוחה (!). מעט מאוחר יותר באותו היום הורמו גבותיי לאוויר בשנית כשאותו בחור חביב סיפר לי בהתלהבות כיצד עומד הוא לרכוש את הדגם החדיש ביותר של מחשב נישא העתיד לצאת בארה”ב בחודש הבא. בעודו מסיים את סיפורו, עצר לפתע הבחור את נהג המונית כדי לגשת לבעל מקצוע מסמורטט הניצב בסמוך לכביש הראשי על מנת להדביק את שוליות נעליו המתפרקות.

טיפ: עשה: הבעה התעניינות ותשומת לב חיובית לדברי הרהב והמחוות של שותפך ההודי.אל תעשה: לעולם אל תשפוט, תעביר ביקורת או תגחך. שמור את גבולות הטעם הטוב האישיים שלך, כמו גם את חוש ההומור המתבקש, לעצמך. חדל מלהזיע. כיוון שההודים הנם עם מאוד מודע לעצמו תרבותית אל תניח כי ההודי מצפה ליחס דומה בביקור הגומלין אצלך.

תרגיל “השיתוק ההודי” (עם צוקהרה לאחור)

כאשר יצואן , חברה או מפעל הודי באים במגע עם גורם בין לאומי המגיע להודו לראשונה, יחל הצוות ההודי במהלכים נדיבים על מנת להקל על המבקר את דרכו, כמובן תמיד על חשבונו ומתוך מטרה נוספת חשובה מאוד – לנתק מהיכולת לפתח כושר הסתגלות טבעי למקום . כתב הסופר הצרפתי אנטואן דה ריווארול במאה השמונה עשרה “הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש” ואכן יש בכך אמת. החל מכרטיסי טיסה ורכבת, בחירת מסעדות ,דרך הזמנת בתי מלון, איסוף קפדני וניתוק מקסימאלי מהסביבה ההודית הם חלק מהמהלכים שתפגשו – בתחילה הם ירגישו מהלכים נדיבים, חמים ולבבים אך לאחר מכן תמצאו עצמכם נטולי רגלים לחלוטין בסביבתם ותחושות פחד מכל אירוע בסביבתכם ההודית.

אומנם חלקן של החברות ההודיות המייצאות אינו גבוהה ביחס להיקפי היצור המקומים, כל פקיד , חברה או מפעל שמחים על ההזדמנות (אבל לא בכל מחיר כמובן) למכור או לבוא בשיתוף פעולה עם גורמים מעבר לים . כאשר ימצאו אחד כזה, הם ישמרו אותו טוב מאוד לעצמם, קרוב לחזה, וינתקו אותו ככל האפשר מהיכולת “לגדל רגלים” עצמאיות בהודו ולבחון דרכו בעצמו, יתרה מכך הם יעלו פחדים, חששות ויצרו תחושה כי מסוכן לנסות זאת לבד או לפחות לא נעים. כמו בכל זוגיות , נוחיות יכולה להפוך למועקה ויש לשים לב היטב כל העת האם יכולתכם העצמאית בזירה נפגעה בטווח הארוך והקצר.

סיפור מקרה: הגיע אלינו חברה בתחום רכיבי האלקטרוניקה אשר לאחר 10 שנות פעילות בהודו עם שותף מקומי, אלפי התקנות של ציוד טכנולוגי מורכב, והתחיבויות גבוהות בהודו נאלצו לפנות לדרך חדשה ועצמאית ולהתנתק משותף מקומי אשר ליווה אותם שנים רבות. הצפיה הטבעית היא שלאחר שנות פעילות רבות יהיו בעלי מסוגלות גבוהה בזירה, הן בניסיון והן ביכולת התפעול. לדאבונם לאחר שנתלו לחלוטין בשותף המקומי החל מפעילויות טיוויאליות כסידורי נסיעה ועד לגבית כספים מלקוחותיהם החוזרים – לאחר שנים רבות, התחייבויות אין ספור ופוטנציאל שוק אדיר, הם עדיין חסרו ביכולת, הידע והניסיון הנידרש על מנת להניע פעילות עצמאית בסיסית בהודו.

טיפ קטן לסיום: בכל ביקור , פגישה או חוזה בהודו – הקדימו תמיד את נסיעתכם ביום עד יומיים מבלי לעדכן את שותפיכם לצד השני, לימדו את השוק, את הסביבה, האקלים וצרו לעצמכם ולשותפיכם תחושה כי אתם מנוסים ובעלי רגלים קלות כמעט כמוהם בהודו.

Get Shareaholic

‫תרשמו ביומן את 2048‬

‫אורי זמיר‬ — Sun, 04 Sep 2011 20:31:46 +0000

עתיד הודו ואסיה

אם לא יקרה משהו יוצא דופן, כמו למשל חורבן העולם ב2012 כפי שחזו בני המאיה, 2048 עתידה להיות שנת המפנה בה תעבור רווחת תושבי הודו-סין את זו של העולם המערבי. מה שלפני עשרים שנה בלבד עתיד היה להתקבל ברעם של צחוק מתגלגל נשמע כיום מוצק כפנייה של שר בחדר ההתאוששות.

אם האמור לעיל הינו בבחינת נבואת זעם או דווקא חזון אחרית הימים זה כבר כמובן תלוי את מי אתם שואלים…

פרולוג

במרץ 2007 רכשה חברת גוגל תוכנה מסתורית, אשר עתידה להיקרא בבומבסטיות אופיינית טרנדאלייזר, בכוונה להופכה לזמינה וחופשית לכל משתמש. תוכנת “טרנדאלייזר” (Trendalyzer) הנה ביסודה תוכנה סטטיסטית הממירה נתונים ממקורות בינלאומיים שונים לגרפים אינטראקטיביים המסייעים לפישוט והבנת תהליכים מורכבים.

למבקשים להתחקות אחר מקור התוכנה מומלץ לעשות “גוגל” למילת המפתח ’גאפמיינדר’ שמה של אחת הקרנות היומרניות והמרתקות ביותר שהעמידה היבשת הישנה מאז ומעולם, אותה יסד פרופסור האנס רולינג (רופא שבדי, אפידמיולוג, מומחה לסטטיסטיקה, תזונה ורפואה ציבורית, המכהן במקביל גם כפרופסור לבריאות בינלאומית) יחד עם בנו אולה וכלתו אנה.

מטרתה המוצהרת של הקרן, הפועלת ללא מטרות רווח, הנה פישוט והנגשה של עובדות בקנה מידה גלובאלי על ידי איסוף והמרה של נתונים הקיימים במאגרי מידע בינ”ל.

אותו הרולינג יודע להסביר שקיים מידע רב הנאסף במשך שנים רבות אצל ארגונים כגון האו”ם, יוניס”ף קרן המטבע ואחרים היכולים לשקף, התפתחויות ומגמות מרתקות בחברות, מדינות וכלכלות ברחבי העולם.

חוסר באמצעי גישה וניתוח הופך את הבנת המידע הרב לקשה עד בלתי-אפשרי. כאן, בדיוק, נכנסים לפעולה הגרפים אותם פיתח רולינג הניתנים לצפייה בצורה חופשית באתר הקרן.

תפנית מספר אחת

“פעם…לפני שנים רבות, בגיל 24, הייתי סטודנט לרפואה במכללת סנט ג’ונס שבבנגלור-הודו.” נוהג פרופסור רולינג לפתוח את הרצאותיו, “הייתי אורח במכללה למשך חודש אחד בלבד בקורס רפואה קהילתית, חודש אחד בו שונתה צורת החשיבה שלי לעד. הקורס היה טוב” מספר רולינס “אך לא תוכנו הוא שהשפיע עליי כה עמוקות, אלה ההבנה האכזרית, כבר בבוקרו של היום הראשון, שהסטודנטים ההודים פשוט טובים ממני.”

העובדות מדברות בעד עצמן, טוען רולינס, הסטודנטים ההודים טובים יותר מאיתנו. בעוד אנחנו קוראים את ספר הלימוד, פעם אחת והולכים לחגוג, הם קוראים אותו פעמים, או שלוש פעמים או אפילו ארבע… ובמקום לחגוג מתפנים לקרוא את הספר הבא בתור.

הייתה זו הפעם הראשונה, אך בהחלט לא האחרונה, מספר הפרופסור, בה הבנתי שאנחנו תושבי העולם המערבי, חיים את ההגמוניה שלנו על זמן שאול. אסיה, פוסק רולינס בהרצאותיו חד-משמעית, תחזור לשלוט בעולם, כפי שעשתה זאת במשך מאות שנים בעבר, השאלה היא כבר מזמן לא אם זה יקרה אלה רק מתי זה יקרה.

GAPMINDER - http://www.gapminder.org

1858 (או: העלילה מתחילה להסתבך)

שנת 1858 הייתה שנה מרתקת בקנה מידה בינ”ל. הייתה זו השנה בה יכלה המלכה ויקטוריה לתקשר (או אם תרצו “לצייץ”) לראשונה עם הנשיא האמריקאי ביוקאנן דרך הכבל הטראנס אטלנטי הראשון והייתה זו גם שנה של נקודת מפנה בהיסטוריה הכבושה של אסיה.

הייתה זו השנה בה דוכא סופית המרד הגדול בהודו כנגד הבריטים, בעקבותיו נאלצה תת-היבשת להישאר תחת חסות לוגמי התה ולועסי כריכי המלפפון למשך 89 השנים הבאות.

הייתה זו גם השנה בה זכו הבריטים לניצחון סוחף במה שכונה לימים “מלחמת האופיום” בסין והשנה בה אולצה יפן לחתום על “אמנת אריס” בידי ארה”ב. אמנה דרקונית המזכה אותם בתנאי סחר מועדפים.

אין צורך להסתמך על מידע מהסוג הנאסף ומנותח בתוכנות כגון גאפמיינדר או טרנדאנלייזר על מנת להבחין במגמות הברורות (על אף החוויה הלימודית המומלצת היורדת לרזולוציות מרתקות כגון מלחמות עולם ומהפכות עממיות), העובדות מדברות בעד עצמן. בעוד במדינות אירופה וארה”ב צומחת ההכנסה הממוצעת לנפש בצורה מתמדת, נשארות הודו וסין מאחור וצוללות אל תוך “מאה שנות גלות” כלכלית.

תפנית מספר שתיים (העלילה מתחילה להיפתר)

מאה שנות גלותה הכלכלית של הודו מגיעות אל קיצן רק בשלהי שנת 1947, השנה בה חגגה את עצמאותה. כשנתיים אחר-כך ב1949 חוותה סין את המהפכה הקומוניסטית ההופכת אותה, בחסותה של אימא רוסיה, גם כן לריבונית. והנה, מדגים לנו רולינג, כמעט מיד… הכלכלה מצליחה להתאושש…מערכות הבריאות משתפרות…ילדים הולכים לבית הספר…ואת המשכה של העלילה כולנו כבר מכירים.

מקרה הבוחן של יפן מרתק כשלעצמו. אם את שנת 1858 מתחילות חברות המשולש הודו-סין-יפן בנקודת מוצא כלכלית דומה ריבונית אין כך הדבר. בעוד שתי שכנותיה ממערב מאבדות את עצמאותן נותרת יפן עצמאית ללא שלטון זר על אדמתה. ובעוד שכנותיה שוקעות אל תוך סטגנציה כלכלית מציגה הצלע השלישית נתוני צמיחה מרשימים המוכיחים ממאזדה ועד לסוני את התזה כי לריבונות השפעה מכרעת על היכולת לצמוח כלכלית…

תומאס פרידמן

בספרו “העולם הוא שטוח” של העיתונאי והפובליציסט האמריקאי תומאס פרידמן, מתאר המחבר את הגורמים המשטחים לגישתו את העולם. כלומר גורמים לו להראות קטן. אותם הגורמים שהובילו לתמורות הכלכליות, הפוליטיות, החברתיות והטכנולוגיות בזכותם הצליחו השווקים ההודים, למשל, להשתלט בשלט רחוק על ענפי התוכנה והשירותים בחברות רבות ברחבי ארצות הברית ואירופה.

תומס פרידמן – “העולם הוא שטוח”

• עידן הגלובליזציה 1.0, מציין פרידמן, היה התקופה של המעצמות הקולוניאליות. בגלובליזציה 1.0 מילת המפתח הייתה “עוצמה”. העידן הזה חל מתקופת קולומבוס בסביבת שנת 1500 עד בערך שנת 1800.

•

• עידן הגלובליזציה 2.0, היה התקופה של החברות הבינלאומיות. העידן נמשך משנת 1800 עד שנת 2000 בערך. מילת המפתח הייתה “רב-לאומיות”.

•

• עידן הגלובליזציה 3.0, מונע על ידי יחידים. עידן זה מתאפיין בכוחו של הפרט, ובמגוון הפרטים שלא כולם ממוצא מערבי אלא יחידים מכל קצווי העולם…הודים למשל…

הנקמה ההודית (או אקדח מעשן הנחשף במערכה האחרונה)

כמי שבנתה את עצמה במשך כשתי מאות וחצי כאבן שואבת להון, משאבים ועוצמה אין זה מקרי כלל שארצות הברית של אמריקה היא זו שהולידה את המספר הרב ביותר של הענקים הכלכליים-מבוססי החדשנות של העולם כגון אפל, מיקרוסופט וגוגל.

אך כמו שאמר פעם ג’ון לנון במהלך אחד מביקוריו הרבים בהודו: החיים הם בסופו של דבר מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות. וכמו טרגדיה יוונית משובחת היה זה דווקא הקפיטלזם הדורסני מבית מדרשם של אנשים כרונלד רייגן וג’ורג’ בוש האב שדחפו את הקטר האמריקאי קדימה במלוא הקיטור אך באותה נשימה גם דרדרו אותו אל סף התהום. כיוון שהסחף הטכנולוגי שהחל בסוף שנות התשעים בעבודות קבלן “לסתימת חורים” בהודו צבר תאוצה בשנות האלפיים עם העתקתם של מרכזי פיתוח שלמים מזרחה…והיות וידע הינו המרכיב החשוב ביותר בתעשיות אלה סביר להניח שמאותם המקומות יצמחו בעתיד גם התעשיות החדשות בתהליך חד-כיווני ובלתי נמנע.

השילוב הממגנט של מרכיבים המכיל איכות טכנולוגית מצד אחד ושכר הנמוך משמעותית מזה המוכר במערב מצד שני מוליד מרכזי אאוט-סורס עצומים בגדולם. זוהי כמובן הזדמנות עסקית יוצאת דופן בהווה אך מאידך זו היא מלכודות הדבש המושלמת, בה ממשכנות החברות את עתידן, על ידי חשיפת ידע טכנולוגי רגיש מידי יום ביומו. כבר כיום מדברים הנתונים בעד עצמם. אלה הם האוניברסיטאות של סין והודו מהם יוצאים מספר הבוגרים הגדול בעולם ואלה הם בתי המלאכה של אותן המדינות ממש בהם מתבצעת רוב העבודה הטכנולוגית של העולם.

שירלי אן ג`קסון, מי שהייתה נשיאת האגודה האמריקאית לקידום המדע, יודעת לסכם בתוכחה שאמריקה עוברת משבר מתמשך וחד כיווני בו נשחקת בהדרגה תשתיתו המדעית וההנדסית, המקור לחדשנות, שהיוותה את מנוע העבר לעלייה מתמדת ברמת החיים.

אליה וקוץ בה (אפילוג)

אם 2048 מציין מספר (ערטילאי ורחוק למדי) בו עתידות הכלכלות להשתוות בממוצע ההכנסה לנפש, אזי בסך התוצר הלאומי עתידות הודו-סין להשיג את ההובלה עוד הרבה לפני כן.

חוסר שוויון משווע ופערים חברתיים ההולכים וצוברים תאוצה הינם ללא צל של ספק המכשול העיקרי העומד בפני צמיחה יציבה וברת קיימא ביבשת אסיה. מנגד סגירת פערים אלה הינה מפתח לשוק מקומי צומח, משגשג ויציב המסוגל למצות את מלוא פוטנציאל הצריכה שלו.

אנשים כרולינס, אשר חקרו את הסוגיה במהלך העשורים האחרונים, תמימי דעים כי רק השקעות מאסיביות בתחומים כבריאות, רווחה, חינוך ותשתיות יבטיחו את המשך מגמת הצמיחה הכלכלית של מדינות כהודו וסין (מישהו אמר צדק חברתי?) אך מציינים שהמשך הסחף לכיוון מזרח צופן בחובו שאלות הרות גורל לא פחות.

האם מדינות המערב יסכימו לקבל בשתיקה את אובדן ההגמוניה הכלכלית ההולכת ומתהווה כעובדה לנגד אליהם? וחשוב לא פחות האם מדינות כהודו וסין בשלות לנהל בתבונה את מאזן הכוחות המשתנה ולקבל עליהן את נטל האחריות החדשה הרובצת על כתפיהן?

אלה שאלות כבדות משקל וכמו שהנמר הסיני הוכיח במקרי בוחן בעבר כגון בניסיונות להרחבת החרם על איראן, או וועידת האקלים הבינ”ל, בה סירבו לחתום על האמנה להפחתת פליטת גזי החממה…התשובה על השאלה השנייה בגזרתם הנה לעת עתה שלילית.

והפיל ההודי? גם אצלו רב הנסתר על הגלוי… אך אם לשפוט על פי המודל העסקי של הפיל אל מול זה של הנמר על פי פרמטרים של ראייה לטווח ארוך, הוגנות ויכולת איזון, כנראה שבשל הוא לעת עתה לקחת את המושכות בשעת הצורך שבעתיים.

Get Shareaholic

‫מה משותף בין הודו, בירה וכדורגל?‬

‫אורי זמיר‬ — Wed, 31 Aug 2011 14:54:20 +0000

כדורגל בהודו

מה משותף לצמד המילים בירה וכדורגל ? בריטים כמובן.
ומה משותף להרבה בירה והרבה כדורגל ? כסף כמובן.

מזה כמה עשרות שנים מתנהל קרב עיקש בין שניים ממועדוני הכדור רגל הוותיקים והמכובדים בעולם על ההגמוניה באי הבריטי. מצד אחד ניצבים להם תושבי עיר הנמל השנייה בגודלה בממלכה – ליברפול, ומן העבר השני תושבי העיר מנצ’סטר, בירתה של מחוז מנצ’סטר ואוהדיה של אחת מקבוצות הכדורגל העשירות בעולם‏ – מנצ’סטר יונייטד.

הקרב אולי ישן אבל שדות המערכה חדשים לגמרי ובאחד המרתקים שבהם נמצאת מדינה שמחזיקה אולי בגביע העולם בקריקט אבל אם תיקחו ממנה את מחבט העץ ותשימו שערים בשני צידה הדשא שלה מצבה יהיה עגום בהרבה. כי הכדורגל ההודי, כך מסתבר, מדורג עדין במקום ה-158 בעולם…קצת אחרי הרשות הפלסטינית ומדגסקר, למשל.

מקור לדאגה? לא אם תשאלו את ג’ון הנרי השני, בעליה הנוכחיים של ליברפול ומבעלי קבוצת הבייסבול – בוסטון רד-סוקס, המקים בימים אלה את אקדמיית הכדור-רגל הראשונה של המועדון בהודו (אחת מיני חמש האמורות להיפתח עד שנת 2012).

“יש לנו מיליוני תומכים ברחבי העולם, אבל קשה להם מאוד להתקרב לקבוצה שלהם, אז אנחנו מביאים להם קצת מליברפול”, אומר איאן ראש, הכובש המצטיין של הקבוצה בכל הזמנים, ומוסיף: “הודו כבר מפורסמת בגלל קריקט, אולי יום אחד היא תהיה מפורסמת בגלל כדורגל”.

פרץ של חשיבה מקורית? יזמות חסרת תקדים? לא אם תשאלו את מלקולם גלייזר, בעליה של היריבה המושבעת, מנצסטר יונייטד, שהקדים לעשות והעניק זה מכבר את הזכויות להפעלת פאבים בהשראת המועדון בהודו.

למעשה סביר להניח שייקח זמן, אם בכלל, עד שליברפול תגיע לרמת האהדה באסיה שנהנית ממנה מנצ’סטר יונייטד, המעריכה שיותר משני שלישים מהאוהדים שלה חיים ביבשת. וכך, אחרי 65 שנה בה נדמה היה שהאנגלים הבטיחו וגם קיימו – לעזוב את ההודים לנפשם, שוב נושבת הרוח במפרשי הצי הבריטי רק שהפעם חביות חומר הנפץ על הסיפון מלאות בנוזל חום, תוסס ומקציף ובבטן הספינה כדורי התותחים הוחלפו בכדורי המשחק הפופולארי בעולם.

אם לשפוט על פי ההיסטוריה הכתובה אזי לבריטים חזקה מוצקה למדי על כמה מרגעי האושר והשפל המשמעותיים ביותר בחייו של הגבר המודרני. המשחק כפי שאנחנו מכירים אותו כיום נוצר באי הבריטי וחוקיו המודרניים נוסדו יחד עם התאחדות הכדורגל האנגלית.

אם להסתמך על אתר שיתוף המידע ויקיפידיה כ240 מיליון איש ברחבי העולם משחקים כיום כדורגל באופן סדיר. כדורגל הנה התחרות הספורטיבית הנצפית ביותר בכל העולם ומוצרים הקשורים אליו נמכרים בכל העולם בצורות שונות ומשונות מכדורי משחק ועד חצוצרות מזן הזמבורה אליהם התוודענו במונדיאל האחרון בדרום-אפריקה.

קשה מאוד להעריך את היקף הפעילות הכלכלית הקשורה במשחק, אך כדי לקבל מעט פרופורציה פיפ”א, למשל, מעריכה את הכנסותיה בין השנים 2003-2006 בכ-3,268 מיליון פרנקים שוויצריים (“בלבד”).

חוק המספרים הגדולים

הציבור ההודי, הסולד בדרך כלל מגישת חיים צינית, אינו מוצא טעם לפגם בגישה הרואית גם לעסקים . מקמהון, הנמצא בשותפות עם ליברפול ועם חברת פיתוח הנדל”ן ההודית קרנוסטי מנג’מנט בהקמת בתי הספר והמודע לגישה מעניינת זו איננו ממצמץ באומרו (פתח ציטוט) “זה לא הכסף, זה לתת משהו בחזרה למשחק” (סגור ציטוט).

אך אם תפנו את אותה השאלה לאנשים ציניים במעט, המנוסים יותר בהלכות המערב, כגון נובי קפדיה, מומחה כדורגל הודי, התשובות שתקבלו יהיו בעלות אופי הרואי מעט פחות.

“זו עסקה הפונה לקהל מעמד הביניים בהודו, שגדול יותר מרוב מדינות אירופה” מסביר נובי את חוק המספרים הגדולים “הגיבורים שלהם משחקים בקבוצות אנגליות, אז המועדונים מרוויחים מההתלהבות”.

“זה מצוין לכדורגלנים הצעירים בהודו ולמועדונים זרים המעוניינים לפנות לאוכלוסיה הגדולה שלנו כדי למכור את המשחק ואת המוצרים הנלווים שלהם”, אמר צ’וני גוסוואמי, קפטן הנבחרת הלאומית של הודו בשנים 1962-1966 “כדורגל קיים בהודו שנים רבות, אבל אין לו מספיק כסף ותשתיות כדי להיות גדול. המועדונים הזרים מבינים עכשיו את הפוטנציאל”.

כדורגל בהודו

מבול של שערים

לא צריך להיות מעודכן במצב הכדוררגל בהודו כאיאן ראש כדי לנחש שהרבה לפני שרכבת אווירית של שחקנים מהודו תאכלס מועדונים באירופה יהיו אלה רכבות אוויריות של מוצרים ממותגים שיאכלסו את החנויות במומביי ובדלהי. שחקנים משכמם ומעלה ניתן אומנם למצוא כיום רק בבוליבוד אך כמו שלימדו אותנו ההודים בתחומים כה רבים בעבר: אל לנו לזלזל בפוטנציאל.

עם ציניות וללא כסף הינו קטר רציני. ספק אם בשנים הקרובות יצליחו שחקני הנבחרת ההודית להמיר את חבטות הקריקט בבעיטות מוצלחות לרשת אך דבר אחד בטוח מהרגע שזה עזב את התחנה המאסה ההודית תשחק שוב תפקיד מכריע בקידומו של הכדורגל כפי שעשתה לתחומים רבים לפניו. אם זה בהשקעות חוץ נוספות, אם זה בתחום המרצ’נדייז הנלווה ואם זה במציאת כישרונות צעירים מתוך מאות מיליוני האנשים שכבר למדו כבר להתאהב בשערים מערביים אחרים כגון אלה של הבורסה לניירות ערך.

כבוד מעורר השראה

מעבדת מחקר מתקדמת אשר נפתחה השבוע באוניברסיטת קיימברידג’ הלונדונית נקראה על שמו של יוסוף חמיד, יושב הראש והמייסד של חברת סיפלה, הענק הגנרי השני בגודלו בהודו. גם אם הכבוד הנחלק מונף על ידי תרומה כספית נכבדת, אותה העניק הד”ר לאוניברסיטה, כללי האתיקה המחמירים של קיימברידג’ מחייבים זיקה עניינית רחבה בהרבה מכיסיו התפוחים של התורם על מנת להעניק כבוד יוצא דופן כגון זה ולד”ר חמיד, ברוך השם, לא חסרת זיקה שכזו. חברת סיפלה נחשבת לאחת החלוצות בתחום התרופות הגנריות בהודו ובעלת תרומה ניכרת לפיתוח מגוון רחב של תרופות לטיפול באסטמה וזיהומים וכלה בסרטן ובאיידס.

לא רבים יודעים אך ד”ר יוסוף חמיד הנו בן לאבא מוסלמי ולאימא יהודייה. יוסוף חמיד, איש חזון הקורא בעבודתו תיגר על הקיים יום יום איננו מקבל את גם את הקביעה כי ישנה בהכרח סתירה בין מקורותיו השונים הנמצאים בקונפליקט בינ”ל כמעט מתמיד. והנה שוב מלמדת אותנו הרוח ההודית שתחת קורת גג אחת יכולים לחיות בהרמוניה הזאב והכבש (כאשר את חלוקת העמים לחיות יעשה הקורא הנבון על פי השקפת עולמו).

Get Shareaholic

‫המחאה ההודית‬

‫אורי זמיר‬ — Mon, 22 Aug 2011 18:47:42 +0000

מוקש אמבאני - הודו

גנדי אמבאני ומה שביניהם

זרעי המחאה הנוכחית, זו שהפכה את רחוב רוטשילד למקבילה התל-אביבית למתחם “ליל האהבה בצמח”, נזרעו בשני מוקדים היסטוריים שונים. הראשון, לא הרחק מכאן, בכיכר ת’חריר והשני,מעבר לים, על גבי המסכים האדומים של וול-סטריט עם פרוץ המשבר הכלכלי שנתיים לפני כן.

האחד הוכיח, שוב, את יכולתה של מחאה לא אלימה ביסודה לקעקע את יסודות השלטון והשני הציב מראה מול פנייה החזיריות של כלכלת השוק החופשי משולחת הרסן והמוסר.

בעוד הזרע השני, המהווה את נושא המחאה, טומן בחובו אין-ספור מלכודות ומחייב איזונים רבים על מנת להציע פתרונות ברי-קיימא, הזרע הראשון, זה העוסק בדרך המחאה, נזרע אי שם בהודו בידי איש קטן קומה וקירח בשם מהטמה גנדי וככל שתישמר חד-משמעותו כך ייטב לעתידו של המאבק.

כשהשחיתות בהודו עולה על מוקש

בחודשים האחרונים הולכת וגוברת הביקורת הפנימית בהודו בנושא השחיתות הפוליטית, בעקבות חשיפת שורת שערוריות של קבלת שוחד ומעילה בכספים. אנה הזארה, הדוגל במאבק בלתי אלים על פי משנתו של אותו מהטמה גנדי, נעצר שלשום בבוקר, זמן קצר לפני שעמד לפתוח בשביתת רעב “עד המוות” במחאה על חוסר הנחישות שמפגינה הממשלה במאבק נגד הנגע. אותו הזארה מכנה את מאבקו “מלחמת העצמאות השנייה של הודו” ובמקביל את מהלכי החקיקה האחרונים של הממשלה בנידון כ”בדיחה אכזרית”.

Anna Hazares fast against Corruption in India

מוקש אמבאני (למי שמתעקש על תארים) מוגדר על פי “פורבס” כהודי העשיר בעולם, האיש העשיר ביותר המתגורר באסיה, והאיש הרביעי בעושרו בעולם. הונו מוערך בקצת יותר מ29 מיליארד דולרים (למי שמתעקש לספור).

אמבאני שלנו, הטוען גם הוא לאחיזה בפיסה ממורשתו של המטמה, קורא לכל משק בית בהודו לפעול למען החירות הכלכלית של עצמו. כשילוב (מתוקשר היטב) בין שאיפותיו הכלכלית והחברתיות הקים האוליגרך רשת של חנויות הקונות את מוצריהן ישירות מהחקלאים במחירים מעט גבוהים מאלה אותם ניתן למצוא בשוק החופשי. בנוסף יצר אמבאני מערך שלם של איסוף ישירות מהמגדל עבור חקלאים שעד כה היו מחוץ לשרשרת האספקה ישירות לשווקים והחנויות.

פילנתרופיות לשמה? תרגיל יחסי ציבור גאוני? או דווקא צעד כלכלי מבריק בדרך ליצירת מונופול חקלאי, המקביל לשיטתו של גיידמאק ברוסיה, בה מגדלי הביצים סביב לולי הענק שברשותו סירבו לתאם מחירים על מנת להעלותם משמעותית…אז הוא פשוט רכש אותם ועשה זאת במקומם.

חזירות, שחיתות ונבואה אחת קטנה

בדומה למקומות אחרים בעולם גם על גדות נהר הגנגס מצאו הרעיונות הקפיטליסטיים אחיזה איתנה בנפשותיהם הרכות של הבריות. אך בהודו כמו בהודו גם הניגודיות חוגגת.

מצד אחד נדמה שהשחיטות השלטונית כה חמורה עד שמעטים המכרזים שלא נתפרים מראש. אופורטוניסטים זריזים כמו מוקש אמבאני מחזיקים בהון שיכול היה לפרנס את חבל ראג’סטן כולו וזו גם ארץ בה שולי מלונות הפאר טובלים בצואתם של אנשים אשר ידם אינם משגת לרכוש תזונה ראויה.

מאידך גיסה ובאותה נשימה ממש זו גם מדינה שלו נערכו בה מבחני מוטיבציה השוואתיים למערב היו מכים אנשיה שוק על ירך את מתחריהם. זו מדינה שאפתנית, מלוכדת ומפוכחת בה הנכונות לעשות למען “אימא הודו” רחוקה מלהיות קלישאה ריקה. זו מדינה בה חברות מסחריות יכולות עדין לומר משפטים כגון: “אנו פועלים למען עתיד טוב יותר” מבלי לחטוף מטר של עגבניות או פרץ צחוק מתגלגל מצד צרכנייה…זו מדינה אשר תמימותה כשל ילד רך בשנים, מרצה כשל נער מתבגר אך ניסיונה כשל אדם בערוב ימיו.

CPI index map - מפת השחיתות העולמית

כמה זמן יוסיפו להתקיים זה לצד זה מוקש אמבאני והקבצן, מלונות הפאר והצואה ימים יגידו. אך כמו שהבינו פקידי האוצר, עם פרוץ השבוע השלישי למאבק, מה שהיה הוא לא מה שיהיה.

קפיטליזם בצורתו הטהורה והמזוקקת מרים כלכלית אך מרסק חברתית וללא איזונים ראויים עתידה גם האבולוציה הקפיטליסטית בהודו לחצות בדינאמיקה הבלתי נמנעת שלה את רף החזירות הנסבלת על ידי העם.

לואי השישה-עשר שילם בראשו, מובארק משלם בחירותו וסביר להניח שבעקבותיהם גם שר האוצר הישראלי ישלם בכיסאו. מתי בדיוק ינשבו רוחות המהפכה דומות בהודו קשה מעט להתנבא אך סביר להניח שהתמונות שיונפו בה, כמו גם סגנון המחאה של יוזמיה, ישאב השראה מדמותו של גנדי ולא מזו של מיודענו בארין גאוש. כי בניגוד למה ש”ההיגיון” אומר שוב הוכח בפיילוט הישראלי למהפכה ההודית כי עוצמת לחישתו של ההמון חזקה עשרות מונים מקול צעקתו של האספסוף.

חומר למחשבה

כל מי שעוקב בעניין אחר רף הלגיטימציה הבינלאומית לה זוכה המאבק הפלסטיני לעצמאות לא יכול שלא להבחין בהלימה שבין הירידה בגרף האלימות הפלסטינאי לבין העלייה בלגיטימציה לה זוכה המאבק. אפילו ניסיונות של גורמים קיצוניים כארגון ‘חמאס’ לקעקע תדמית זו על ידי ירי של טילי ‘קאסם’ לא מצליח לטשטש את העובדה שמצידה השני של גדר ההפרדה מישהו גם הפנים את מה שמנחם בגין ראה בילדותו כבדיחה והפנים בבגרותו כמכה על חטא.

Get Shareaholic

‫מיתוג ואידאולוגיה בהודו‬

‫אורי זמיר‬ — Thu, 11 Aug 2011 12:27:35 +0000

IS INDIA REALY CARRING FOR LIFE

איך אומרים שורת מיתוג בהינדי

בבואנו לבחון את שורת המיתוג של חברת התרופות Dr Reddy’s , חברת התרופות הגדולה בהודו ואחת הגדולות בעולם, אנחנו עשויים לרפרף בנונשלנטיות מעל למסר החברתי המרתק החבוי בו. ‘providing affordable and innovative medicine for healthier life’ (או בעברית קלוקלת: לספק תרופות חדשניות וברות השגה לחיים בריאים יותר). מתחרתה על ההגמוניה בתעשייה חברת ציפלה (CIPLA) , לוקחת את הרעיון אפילו צעד אחד קדימה וגורסת בסלוגן שלה שהיא: ‘caring for life’ (או אם תרצו : ‘אכפת לה מהחיים שלכם’).

סיסמת הפרסום (סלוגן בלעז) בדומה ללוגו, הנה מרכיב מרכזי במיתוגה של חברה, שירות או מוצר. כאשר חברת ענק כמו קוקה-קולה, לדוגמא, מחליטה להשקיע 10 מיליון ₪ בהטמעת הסלוגן החדש שלה בישראל “לאהוב את החיים” היא עושה זאת כי היא מאמינה שאם תיווצר אנאלוגיה בין השאיפה הקיומית שלנו לאהוב את החיים לבין המשקה השחור שלה בהכרח יוביל הדבר לרכישה מוגברת של מוצריה.

להבדיל מחברות הענק הגלובליות אצלן האסטרטגיה הפרסומית חייבת להכיל בתוכה קשת רחבה מאוד של גישות ותרבויות, המובילה אותן לבחירת סיסמאות כוללניות ואוניברסאליות (כגון: ‘לאהוב את החיים’, ‘החיים טובים’ (LG) או ‘אני אוהב את זה’ (מקדונלדס)) סיסמאות הפרסום הפונות לשוק הצרכנים המקומי הנן, לרוב, תלויות תרבות.

Dr.Reddy s Pharmaceutical Company Pharma Products Pharma Research Development

כולנו יחד וכול אחד לחוד

בחברה מאצ’ואיסטית כשלנו יצרן בירה,למשל, יעדיף לפנות לשק האשכים של הגבר (צרכן המוצר המובהק מבין שני המינים) בשורת מיתוג האומרת: “תגיד תודה שאתה גבר”, מקבילו הדני יעדיף לפנות אל אותו שק האשכים אך בצורה מלטפת הרבה ביודעו שמין בדנמרק ימכור את אותו המוצר בצורה מוצלחת בהרבה ממאצ’ואיזם.

שורת המיתוג אם כן, העומדת בחזיתו התדמיתית של המוצר, חייבת לשקף עמדות ומוסכמות הקיימות בחברה על מנת לעבוד על קהל צרכנייה תוך ניסיון מתמיד למצוא חן שיתורגם לנכונות רכישה.

בבואנו לנתח את שורות המיתוג המובילות את מותגי הקוסמטיקה והפארמה ההודיות קשה מעט להתעלם מהקו המוביל תעשיות ענק מקומיות אלה. בעוד החברות המקבילות בשוק הבין לאומי (כגון ‘לוריאל’) מתמקדות בטיפוח מחשבות אגואיסטיות בנוסח: “תשמרי על עצמך” או “כי את ראויה לזה” חברת מוצרי הטיפוח ההודית הימלאיה, למשל, ממתגת את עצמה בנוסח ההרואי: “חוקרים את הטבע, מעשירים את החיים”. כשחברת תרופות הודית כגון פאנאסייה ביוטק (panacea biotec) רוצה למתג את עצמה כחברה חדשנית היא תאמר לכם שהחדשנות שלה הנה “תומכת חיים” (innovation in support of life). מקבילתה , זיידוס-קדילה (Zydus Cadila) תומר לכם, מבלי למצמץ, שהיא מסורה לחיים (dedicated to life).

אפילו חברות ענק בינ”ל כ-GSK מבינות שהפעילות השיווקית בהודו מחייבת גישה תרבותית שונה. משמע אם באתר הבינ”ל שלה שורת המיתוג תאמר לכם באגואיסטיות: “do more, feel better, live longer…” אזי באתר החברה המקביל בהודו תמצאו את הנוסח המקומי הגורס :

“We undertake a quest of improving the quality of human life”

סיסמאות פרסום כגון אלה אינן צולחות כמובן את מחסום הציניות הישראלי והצרכן המערבי. הפילטרים אותם ייצרו העידן המודרני והמכבש הקפיטליסטי אינן מניחות לסיסמאות מסוג זה למצוא חן או לקנות את האמון השברירי שלנו. אידיאולוגיה ומכירות כך למדנו הם כמו שמן ומים לעולם אינם באמת מתערבבים.

קוקה קולה בשנים טובות יותר

אידיאולוגיה לא קונים בכסף (?)

את השימוש במונח אידיאולוגיה ניתן למצוא לראשונה בכתביו של המהפכן הצרפתי אנטואן דסוט דה טרסי. מטרתו המוצהרת של כתביו הייתה ליצור שיטה על פיה “רעיונות נכונים” יוכלו להיות מזוהים באופן מדעי. דה טרסי טען שבצורה זו ניתן יהיה להשתמש בהגיון על מנת לשפר את מצבה של החברה ככלל. מאז אותם זמנים מהפכניים זרמו לא מעט מים בנהר הסיין ואידיאות שולטות התחלפו באחרות מבלי שאפילו אחת מהן תוכח כנכונה מדעית.

היה זה קרל מרקס ידידנו שאמר שהאידיאולוגיה, כמו תחומים רבים נוספים, אינה אלא חלק ממבנה העל של החברה, שמטרתו יצירת “תודעה כוזבת” בקרב המעמדות הנמוכים וביסוס ההגמוניה של המעמדות השולטים. האידיאולוגיה, לפי מרקס, אינה כוח מניע בחברה אלא תוצר של הכוחות המניעים האמתיים – כוחות הייצור.

האם גישה שיווקית זו הנה רק שלב אבולוציוני בדרך להפיכתה של הודו לאומה קפיטליסטית מן המניין בו מנצלות חברות עסקיות את תמימותם של לקוחותיה ואת העובדה כי מנגנוני הבקרה שלהם אינם מפותחים דיים כדי לסנן תכנים אלה? או האם הודו הנה באמת ובתמים “חיה” אחרת שעוד תלמד אותנו “המפותחים” שיעור בחשיבה חברתית?… שנים יגידו.

Get Shareaholic

‫הקמת חברה או סניף בהודו‬

‫אמנון שחרור‬ — Mon, 08 Aug 2011 13:21:20 +0000

השקעות ישראליות בהודו

בהסטוריה הכתובה על התקופה בת ימינו ככל הנראה יזכר העשור השני של שנות האלפיים כתקופה בה שינה העולם הכלכלי את כיוון התנועה, מאז גילה קולומבוס את אמריקה בדרכו להודו.
יותר מתמיד נחשבת היום הודו כיעד מסחרי משמעותי לחברות בין לאומיות, אך תהליכי יצוא להודו מורכבים כמעט יותר מכל מדינה אחרת ומחייבים ביסוס בשטח.

ביסוס בשטח יכול להתפרש באופנים רבים בטריטוריות שונות אבל בהודו , כמו בתת יבשות אחרות או בטריטוריות גדולות במיוחד יש להתיחס לעניין כתשתית עסקית משמעותית בעלת ידע ונוכחות מקומית. מהי תשתית עסקית ראויה למדינה כה גדולה? ובכן ללא משרד מקומי, נציגים מקומים, חברה מקומית ושיווק בערוצים המקומים קשה מאוד לקדם עסקים, קשה להבין וללמוד את הצורך וקשה עוד יותר לתאם ציפיות תוצאתיות ביחס לשווק הנוכחי ושווקים אחרים.

הודו מורכבת מעשרים ושמונה מדינות שונות (לעת עתה) כארבע שפות מרכזיות (הינדו, מהארטי, גוג’ראטי , אורדו) ודיאלקטים רבים נוספים, ההתנהלות הנידרשת שונה ממחוז למחוז והפוטנציאל העסקי בדרום שונה לחלוטין מהסקטורים המעניינים בצפון. בנוסף הודו צריכה ומצליחה לייצר תעסוקה ל 1.2 מליארד איש ועל כן כל תהליך עסקי , משפטי או פיננסי כרוך בהרבה מאוד גורמים , רגולציות , אישורים , חתימות וטרנזקציות עסקיות מתישות אשר קשה עד בלתי אפשרי לבצעם ללא נוכחות מקומית. יתרה מכך מציבה הודו אתגר אדיר וגדול במיוחד בדמות מחירי מטרה ייחודים ושער מטבע מאתגר במיוחד, ברוב המקרים ללא שילוב תהליכי שירות ו/או ייצור מקומים קשה לחברות יצרניות לענות על צרכי השוק.

השקעות זרות בהודו 2009-2010 לפי סקטור

במאמר שנתפרסם לאחרונה על ידי פורפסור אמאן אגארוואל (Aman Agarwal) אשר מרבה לבקר בישראל, מנסה אגארוול לתת ולהניח מימדי גודל לשוק ולתעשיה “השחורה” שבהודו. כנתון אצבע מציג אגרוואל כי לפחות רבע מכלכלת הודו מתנהלת במזומן ובאופן אשר אינו מתועד. הדבר מגובה באין סוף פרשיות שחיתות הנחשפות מידי יום בהודו בסכומי עתק ובתשתיות עסקיות אדירות אשר מתנהלות במחשכים ההודים. ניתן להניח במישנתו של אגארוול כי צמיחת הכלכלה ההודית עומדת בסיום 2010 על כ 12% לשנה ולא 8.7% כפי שהציג הבנק המרכזי של הודו RBI) RESERVE BANK OF INDIA) בתום השנה. לא עניינינו כאן בצמיחה או בעתידה של הודו אלא בדרך הפעולה הראויה לגוף עסקי , אבל קשה לנתק נתון משמעותי זה ממסקנה אופרטיבית בלתי נמנעת: כדי לפעול בהודו עליך להיות חלק מהשוק , משיטות הפעולה ומהדרך ועל כן אליך להיות בעל יכולת להתמודד גם אתגרים ולקוחות אשר מצפים לערוצי פעילות שונים מהמקובל. פעילות שבאופן טבעי תתקשה חברה חיצונית להתמודד ולמצוא את דרכי פעילותה בה.

מעבר לנתוני המאקרו אותם צריך תאגיד עסקי לנתח בהודו, הוא נאלץ להתמודד עם תרבות עסקית ישירה , כנה ואגרסיבית שמעמידה את הסולידריות ההודית בחזית השאיפות יחד עם ספקנות שננטעה בה לאורך עשורים של ”עושק כלכלי” על ידי מדינות העולם המערבי. הדוגמא הטובה ביותר לכך מצאתי בתערוכות עסקיות בהן השחקנים הגדולים (והמשמעותים) מתחילים דיאלוגים עם יצרנים בשאלה אחת משמעותית “מה כבר עשית בהודו?”, ואם חריף או נוקב מכך אז בדמות “אולי נלך למשרד שלכם לדבר על כך?” – כמובן שהכול ברוח ההודית הנעימה והידידותית- אך הנוקבת , הישירה והספקנית.

השקעות זרות בהודו 2009-2010

ההודים כבר צפו בחברות רבות מגיעות להודו ומנסות את מזלן, גדולות כקטנות נאלצו רבות לאסוף את חפציהם ולנסות במקומות אחרים, אחרות נחבלו ונפגעו בשוק ההודי והנותרות עדיין מתמודדות עם האתגר. חלקן שיתפו פעולה עם חברות מקומיות וחלקן ניסו את מזלן מרחוק אך את המצליחות ניתן לאפיין בפעולה אחת משמעותית – הן השקיעו בהודו, ביססו עקב בקרקע וראו את הודו כשוק יעד משמעותי הדורש התייחסות ייחודית ופעולות נחרצות ואמיצות.

כיצד מתחילים לפעול בהודו על בסיס תשתית מקומית
סיכוני מיסוי:
קודם כל לפני שמתחילים כל פעולה עסקית מעבר לים יש להפעיל מערך שיקולים מקצועיים הנוגעים למיסוי בין לאומי, אמנות מס , מחירי העברה וסיכונים אשר יש לתת עליהם את הדעת. מס חברות אפקטיבי בהודו לחברות זרות עומד על 41.2% וחברות מקומיות 32.5%, הטל חינוך של 3% על מוצרים , מס דיבידנטים ורווחי הון עומד על 20% לחברות זרות, ומדרגות מס אישי פרוגרסיבי עד 34% ומיסים נוספים אשר יש להכיר ולבחון את השפעתן המסחרית עליכם. 3% היטל חינוך , מיסוי העברת סחורות בין מדינתי , 14% מע”מ בחלק מהמדינות, 10.3% מס שירותים , ניכוי במקור גבוהה במיוחד, היטלי תעבורה ומיסים על מיסים אשר חשוב להכיר ולדעת לפני כל עסקה היוצאת לדרך. רשויות המס בהודו נותנות דגש רב לסוגיות מחירי העברה ועל כן גם ניסיונות לתיחמוני מס אגרסיבים עלולים לייצר סיכונים חדשים אשר סיכויי התממשותם גבוהים מבעבר. בנוסף, קיימות מגבלות רבות לפעילות במטבע זר ועל כן יש לתת גם על כך את הדעת.

השקעה:
כן , כל התחלה עסקית בהודו דורשת השקעה , וברוב המקרים השקעה גבוהה מכפי שצפיתם לראשונה. תחושות הבטן הראשוניות של אנשי עסקים בהודו היא כי הודו זולה יותר מזירות אחרות. אומנם למראית עיין היא זולה יותר אך כאשר בוחנים את הרכב ההוצאות הצפוי מגלים כי ההשקעה הנידרשת עלולה להיות גבוהה מתוכניותינו המקוריות באופן ניכר. עלויות חשמל לעסקים הן פי שלוש מהמוכר לנו, עלויות תיקשורת פי חמש או יותר, פקדונות וערבויות נידרשות במזומן בלבד, שירותים משפטיים אינם זולים, אגרות רישום, ביול ומיסים לעסקים בהודו מתבררים כסכומים מפתיעים בגובהם אשר לרוב מוצאים את המשקיעים בלתי מוכנים.
הודו בשונה מסין, גידרה בחומת הפרדה גבוהה ובצורה את הכלכלה המקומית ובכלים וגופים רגולטורים כמו ה FDI וועדות האישור הידועות לשימצה. רק לאחרונה אנו שומעים על הצלחתן האדירה של רשתות הקמוענאות הגדולות לפרוץ להודו לאחר שנים של מאבק אשר צפוי להניב להן את הזכות להקים נציגויות מקומיות באחזקה של 51% (ומנגד להשפיע על העסקים הקטנים בהודו), אנו עדין רואים מגבלות רבות בתחום המדיה, המחקר והתשתיות אשר מעניקות יתירות משמעותית לחברות הודיות מקומיות.
סיווג החברה בהודו, בחירת סגמנט ה FDI לאישור, השותפים המקומים ודרך הפעולה המשפטית היא מתכון חשוב ביותר להצלחה ולהסרת מכשולים רבים בהמשך הדרך. בחירת סגמנטים מורכבים יובילו למכשלות עתידיות רבות, ביקורות ובדיקות בכל העברה כספית ואין סוף הוכחות שתידרשו לתת מבוקר עד ערב.
זיכרו – הודו אינה מתנהגת באהבה מרובה לחברות זרות, היא חושדת בהן, דורשת מהן ומצפה להניב מהן רווחים נאים ולסבסד באופן צולב פעילויות אחרות- תוכלו להרגיש זאת החל מגיוס עובדים לחברה ועד להתמודדות מול רשויות מוניציפליות או ממשלתיות אשר תבואו עימם במגע.

הקמת חברה:
רישום חברה בהודו הוא תהליך מסורבל אשר מצריך לא מעט פרוצדורות בעלות השפעה גם על נוכחותכם העסקית במדינות המקור. תחילה על מנת לרשום חברה מקומית עליכם להסתייע בשותף הודי או כזה בעל DIN (DIRECTOR ID NUMBER). תהליכי הוצאת ה DIN הם ארוכים, מורכבים ומעייפים (מאוד). חלוקת האחזקות חייבת לעמוד בקריטריונים של ה FDI. התהליך מתחיל בהגשת בקשה ראשונה (FORM 1) לרשם החברות לשמירת השם, חוקי השמות מורכבים ומחייבים הצדקה לכל אות או מספר בשם. לאחר קבלת האישור לשם יש להגיש בקשות לאישור הFDI וה RBI ולאחר סבבי בדיקות רבים שיערכו תאושר החברה לרישום. עם אישורה יש לבצע הפקדת קפיטל אשר עוברת גם היא בדיקות KYC מול בנק המקור. כן, הודו לומדת עליכם הרבה בדרך והיא תעשה שימוש במידע הזה בבוא העת.
חשוב להכיר את האלטרנטיבות, קיצורי הדרך (לדוגמא רישום שותפות מוגבלת LLP) ולקבל החלטות ארוכות טווח בעת ביצוע ההליך. שימו לב רישום חברה בהודו צפוי להיות יקר מרישום חברה בישראל עד פי שלושה!

אנו נסיים פוסט זה כאן , אך לא קרוב התהליך מלהסתיים, העיסוק מול המוסדות הבנקאים בהודו דורש נוכחות מקומית, שכירות משרדים משרדים מחייבת פקדונות גדולים והכירות עם שטחי המסחר, העסקת עובדים היא תורה בפני עצמה, ללוגיסטיקה ומלאי בהודו כללים וחוקים ייחודים לאור טיב התשתיות המקומיות ועלויות הגבוהות של הובלה יבשתיות, החשיפה המשפטית בחוקי העסקה ההודים היא מהגבוהות בעולם והאתגר התרבותי גם הוא דורש תשומת לב ייחודית.

אך עם כל הקשיים והאתגרים – הודו ניצבת כיום בחזית הכלכלה העולמית, מוכיחה גידול כלכלי מהגבוהים בעולם ואיתנות פיננסית בנחשולי הצונאמי של העשור האחרון, היא מובילה בצעדים מתונים והימנעות מסיכונים או אחריות כלכלית בין לאומית, היא אינה ערבה לאף מדינה אחרת , פרט לעצמה.
הודו נעה, בכבדות , איטיות בכיוון הנכון. מישהו כבר אמר זאת לפני “הפיל ההודי אינו יפסיק לצעוד לעולם”.

Get Shareaholic

‫מותגים בין לאומים בהודו‬

‫אורי זמיר‬ — Thu, 28 Jul 2011 08:22:20 +0000

מותגים בהודו

שוק צרכני המותגים הבין-לאומיים ההודי מונה כיום על פי הערכות זהירות בין 250-300 מליון איש. אך גם אם המספרים באמת מעידים על פוטנציאל מכירות עצום אחד השיעורים הראשונים אותם אתה למד בבואך לעשות עסקים בשוק הזה הינו שהמודלים השיווקיים שהוכיחו את עצמם במדינות מתפתחות אחרות לרוב אינם תקפים בהודו.

מאז נפתח השוק לחברות בינ”ל אי שם בתחילת שנות התשעים היווה השוק בעיקר מקור לכאבי ראש ולב למרבית המותגים הבינ”ל. תשאלו אפילו את מנהליו של אפילו מותג העל קוקה-קולה שגילו עד מהרה שמה שהפך לדת בדרום אמריקה וכבש בסערה מדינות במזרח אסיה כגון הפיליפינים ותאילנד אינו מהווה ערובה להצלחה בתת-היבשת ההודית.

השוק ההודי הינו בראש ובראשונה שוק מבלבל. ממספר סיבות שונות ומגוונות. הגיוון הרב שבו, צעירותו, השוני התרבותי שהוא מביא איתו…

מסתבר שהשוק הצרכני ההודי המתעורר, גם אם עשה זאת בתאבון עצום, לא באמת חיכה דווקא לנשיקת הנסיך המערבי ומותגיו הבינ”ל המפורסמים. וכך הציפייה לזרועותיה המחכות של הנסיכה ההודית התבררו עד מהרה כיותר מיתולוגיים ממציאותיים.

הענפים בהם נחלו החברות את הכישלונות הקשים ביותר היו ענפי הקוסמטיקה, המזון והמחשבים אך גם בענפים האחרים לא ליקקו מרבית החברות דבש. כמעט כל הכניסות המוקדמות של מותגים בינ”ל להודו נידונו מראש לכישלון. קלוגס ניסו ונכשלו. ריבוק ניסו נכשלו. סוני ניסו נכשלו וגם מרצדס ניסו נכשלו.

את נקודת המפנה בכלכלה ההודית ניתן לאתר אי שם בשלהי 1991 אז הכריז הממשל על הרפורמות מרחיקות הלכת שיצעידו אותו כעבור שני עשורים חזרה אל קדמת הבמה הכלכלית. כעת, כעשרים שנה אחרי, הצמיחה הכלכלית שהביאה איתה הרפורמה מציבה את הכלכלה ההודית שוב כשחקנית הרביעית בגודלה בעולם במונחים של כוח קנייה. אוכלוסיית היעד הצרכנית בהודו הגדילה את הכנסתה פי 6 בקירוב מאז 1991. מנגד במדדים כגון הכנסה לראש הודו נמצאת רק במקום ה-145 (!) בעולם…עם יותר מ300 מיליון איש עדין חיים בה על פחות מדולר ליום…ושוב מנגד הודו הנה המדינה הצעירה בעולם בה כמעט 40% מהאוכלוסייה הזאת הנם בני פחות מ-21 (!) כך שהפוטנציאל הצרכני העתידי שוב רק בחיתוליו…

קוקה קולה בהודו

כשמנסים לנתח היכן נכשלו חברות בינ”ל כה רבות באסטרטגיית החדירה שלהן חייבים להבין תחילה שהבום של חדירת המוצרים לשוק היה בשנים הראשונות כה עצום עד שהדילמות השונות בפניהם ניצבו הצרכנים החדשים היו כמעט אין סופיות. רק שבניגוד לשווקים בוגרים בהן לדילמה היה סדר מסוים או הירארכיה ברורה הבלבול היה כה עצום שהצרכן ההודי נאלץ לבצע בחירות כמו האם לרכוש קטשופ, שמפו או מכשיר סלולארי באותה הנשימה ממש. התוצאה של הדילמה הכאוטית יצרה התמוטטות של קטגוריות צרכניות שלמות אשר נמחקו לטובת אחרות ללא כל “הגיון” צרכני מוכר. כך נוצר מצב בו קיים שוק בו יש יותר טלפונים סלולאריים מחשבונות בנק. יותר טלוויזיות צבעוניות מאסלות.

איך שלא ננסה להפוך את זה המסקנה הכי תקפה כיום כדי לתאר את הכלכלה ההודית הנה שעד כמה שהדבר נשמע פרדוקסאלי הצרכן ההודי חי בכמה מאות באותו הזמן. למרבה האירוניה דווקא ביקור בהודו מוצא את מרבית אנשי העסקים אחריו מבולבלים עוד יותר מלפני כן.

הודו הזאת זו עם שדות התעופה המקרטעים שלה, הדרכים המתפוררות שלה, שכונות העוני העצומות והכפרים הדלים שלה…זו ההבטחה הגדולה של העולם במאה ה-21?

דיפלומט הודי המוצב בלונדון סיכם את המצב הקיים כיום בארצו בצורה תמציתית למדי בכנותו את הקושי אותו חוות חברות בינ”ל בהודו עקב המורכבות של השוק כ: “אשמים עד שיוכח שחפים מפשע”. אותו דיפלומט ציין גם שהודו צורחת כבר מזה שני עשורים מראשי הגגות שהיא בהריון, נושאת ברחמה את הבום הכלכלי של המחר, אך העולם ניצב מנגד ואומר, ויתכן שגם בצדק, שללדת תינוק כל בן אנוש מבוגר יכול. השאלה הנשאלת היא האם הודו מסוגלת ללדת תינוק שגם יגדל להיות מבוגר בריא ופרודוקטיבי כהבטחתה.

חברות בינ”ל רבות אחרות ישבו על הגדר וחיכו שהכלכלה, כמו גם שוק הצרכנים המקומי, יגיע למקומות של בגרות אותם הם מכירים משוקים מתפתחים מקבילים. אך הכלכלה ההודית כמו גם שוק צרכניה לקח בדרך כמה פניות בלתי צפויות ולגמרי בלתי מוכרות. פרופסור ס.ל. רהו, למשל, כלכלן הודי בכיר, היטיב לתאר את הכלכלה ההודית בהשוותו אותה להליכתו של אדם שיכור. אתה יודע, או לפחות מניח, שבסופו של דבר הוא יגיע הביתה, אבל ההתקדמות שלו היא שני צעדים קדימה, שני צעדים הצידה וצעד אחד אחורה” וכך השוק ההודי צופן בחובו הפתעות נעימות לצד אכזבות כואבות במיוחד.

על פניו נדמה שהפיתרון לדילמה הינו פשוט למדי: וכי הייתם משחיטים את מיטב זמנכם וכספכם בידיו של “שיכור”? אך מנגד, לו הייתם יודעים שאם וכאשר ה”שיכור” הזה יגיע הביתה תזכו לתמורה שרק יכולתם לחלום עליה עד כה… האם לא הייתם שוקלים זאת בשנית?

התושייה ההודית, האנרגטיות ההודית והנשמה היזמית המאפיינת אותה מביאה רוחות של שינויי אותם ניתן לחוש אפילו בשכונות העוני הרעועות ביותר של מומביי. שיכורים בעיניים מערביות או לא האנשים האלה מאמינים בלב שלם כי לראשונה מזה מאות בשנים העולם שוב מונח בכף ידיהם.

צריכת מותגי יוקרה באסיה ובעולם

מקורות:

מחבר הפוסט נעזר במהלך הכנתו בספרה המופלא של ראמה ביג’פוראקאר – “WINNING IN THE INDIAN MARKET”

Get Shareaholic

‫Blog.vindia.co.il‬

‫המשאב האנושי ההודו-סיני תופס את מקומו הראוי‬

מזנבות לשועלים לראשים לאריות

קפיצת ראש טכנולוגית

עזר כנגדו

“תחתמו רק כאן…וכאן…וכאן בבקשה….”

שווה הצצה

‫צרכנות נשית בהודו – הלחץ והתמורה‬

‫צניעות נוסח הודו‬

‫דברים שנשמעים אחרת בהודית‬

אלרגית המחירים ההודים

The white man scene

ומה לגבי הפוטנציאל ההודי?

רהבתנות ועשיית רושם

תרגיל “השיתוק ההודי” (עם צוקהרה לאחור)

‫תרשמו ביומן את 2048‬

פרולוג

תפנית מספר אחת

1858 (או: העלילה מתחילה להסתבך)

תפנית מספר שתיים (העלילה מתחילה להיפתר)

הנקמה ההודית (או אקדח מעשן הנחשף במערכה האחרונה)

אליה וקוץ בה (אפילוג)

‫מה משותף בין הודו, בירה וכדורגל?‬

‫המחאה ההודית‬

מוקש אמבאני - הודו גנדי אמבאני ומה שביניהם

כשהשחיתות בהודו עולה על מוקש

חזירות, שחיתות ונבואה אחת קטנה

חומר למחשבה

‫מיתוג ואידאולוגיה בהודו‬

IS INDIA REALY CARRING FOR LIFE

איך אומרים שורת מיתוג בהינדי

‫הקמת חברה או סניף בהודו‬

‫מותגים בין לאומים בהודו‬

מוקש אמבאני - הודו

גנדי אמבאני ומה שביניהם